יעל ודוד (שמות בדויים) נישאו בשנת 1993. בשנת 2003, הגישה יעל תביעה לביהמ"ש, שבה טענה כי ישנו הסכם מחייב לגביי חלוקת הרכוש שלה ושל דוד, והיא מעוניינת לפעול על פיו.
דוד טוען כי זהו הסכם ממון, והסכם ממון יש לאשר בפני ביהמ"ש, ומאחר וההסכם ביניהם מעולם לא אושר בבית המשפט אזי ההסכם אינו תקף, ויש למחוק את תביעתה של יעל.
יחודו של "הסכם ממון" בהשוואה להסכם רגיל בין בני זוג הוא בכך, שקיומו דוחה את תחולתו של הסדר "איזון המשאבים" הקבוע בחוק (כלומר: ביהמ"ש יכריע ע"פ מה שכתוב בהסכם ולא ע"פ חוק).
איך קובע ביהמ"ש האם מדובר בהסכם ממון והאם הינו בתוקף?
בהתאם לפסיקה, המבחן אם הסכם פלוני בין בני זוג הוא "הסכם ממון" הוא האם צופה הוא חלוקת רכוש בעת מוות או גירושין, שאז מדובר ב"הסכם ממון".
לעניין תוקף ההסכם – השאלה האם יש מקום להכיר בתוקפו של הסכם ממון שלא אושר על ידי בית המשפט לא זכתה לתשובה חד-משמעית בפסיקה, ויש לגביה דעות לכאן ולכאן.
במקרה של יעל ודוד נקבע כי על אף שבחינת ההסכם מראה כי אכן מדובר בהסכם ממון שכן מתייחס הוא לחלוקת רכוש בעת גירושין, ההסכם איננו תקף וכי קביעה אחרת תחטא למטרה לשמה נחקק סעיף 2(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג.
תביעתה של יעל נדחתה. אולם חשוב להבהיר, תביעתה של יעל נדחתה בקשר לרצונה שחלוקת הרכוש תעשה ע"פ ההסכם, בסופו של יום ביהמ"ש כן חילק את הרכוש אולם ע"פ החוק ולא ע"פ ההסכם.
הסכם ממון ניתן לעריכה בטרם הנישואין או לאחריו ואף אם הינכם ידועים בציבור בלבד, אולם קיימת חשיבות יתרה בניסוחו של הסכם הממון ובעריכתו הן עבורכם והן עבור ביהמ"ש.
עבורכם, אתן דוגמא אחת לחשיבות הניסוח: במציאות החיים לעיתים גם רכוש שלא אמור להתחלק חצי –חצי, "מתערבב" עם הרכוש המשותף של בני הזוג, ובסיטואציה כזו קשה להבדיל ולומר מה צריך להתחלק ומה אינו צריך להתחלק, במקרה כזה, יטיב הסכם ממון עם הצדדים שכן בניסוח נכון יתן פתרון לאותו רכוש!
עבור ביהמ"ש – כפי שקרה במקרה של יעל ודוד – בסופו של יום ניסוחו של ההסכם ואישורו או העדר אישורו הם שישפיעו על ביהמ"ש לקבוע האם מדובר בכלל בהסכם ממון או לא? האם הינו בתוקף?! ועל פי מה יש לפעול באותו מקרה קונקרטי…
