המדריך כולל עיסוק בשאלות:
- מהם הגורמים המקשים על הילד להתמודד עם גירושין?
- איך מקיימים שיחה ראשונה על החלטת הגירושין בפני הילדים?
- איך עונים להם על שאלות סביב ההודעה על גירושין?
- איך עוברים את התקופה שבה שהחלטנו להתגרש אך עדיין גרים באותה הדירה?
- איך מתמודדים כאשר מצב הרוח שלנו ההורים (או של אחד מההורים) ירוד?
- מה גורם לילד להאמין שההורים עשויים לחזור?
- איך מתמודדים עם הורה נעלם?
- ואפילו איך מכניסים בן זוג חדש הביתה?
המדריך הוא ארגז כלים שהכנתי עבורכם הנשען על מחקרים פסיכולוגיים ועל ניסיוני הרב בתחום דיני משפחה וגירושין בפרט, כשהוא מתרכז בהשפעת הגירושין על עולם הפנימי של הילדים שלכם
רונית ודן היו נשואים 12 שנים. מערכת היחסים ביניהם נשחקה בהדרגה- חילוקי דעות, מתחים כלכליים ותקשורת שהפכה לעוינת. הם ניסו להסתיר את המתח מהילדים, אבל הילדים הרגישו.
הבית הפך מתוח, עם שתיקות כבדות וריבים בלחש מאחורי דלתות סגורות.
כשהחליטו להיפרד, הם חשבו שעדיף "לפשט" את ההודעה לילדים , אז הם אמרו לעידו בן ה- 13 ולליאור בת ה – 11 שהם "עושים הפסקה" וש"אבא יעבור לדירה זמנית".
אבל ההכנה הזו לא הייתה מספקת, לא כנה, לא ברורה ולא מותאמת גיל.
עידו החל להתנהג בתוקפנות בבית הספר. המורה דיווחה שהוא צועק, מתפרץ ומאשים ילדים אחרים בלי סיבה.
ליאור, לעומת זאת, הפכה שקטה מהרגיל, חזרה להרטיב בלילה, וסירבה לישון אצל אבא כשזה התחיל להזמין אותה לדירה ה"זמנית".
הילדים לא קיבלו תשובות לשאלות: למה זה קרה? מה זה אומר "זמני"? מתי אבא יחזור? אפשר לקחת את פיצי (הכלבה) לדירה של אבא? מה יקרה אם אני אתגעגע לאמא כשאהיה אצל אבא? אם היינו מתנהגים אחרת, הייתם נשארים יחד?
כל אחד מהילדים פירש את המציאות לפי הבנתו המצומצמת, וזה יצר בלבול, פחד וכאב. האמת- מיותר. ממש מיותר.
כאשר רונית סיפרה לי שליאור לא רק מסרבת לישון אצל אביה, אלא המצב החמיר והיא לא מוכנה אפילו לדבר אתו, ובאותו שבוע שרונית הייתה אצלי בפגישה – עידו הושעה מבית הספר, ביקשתי ממנה בכל לשון של בקשה להתחיל תהליך אצל יועצת משפחתית. ידעתי בתור מי שמלווה אותה בתהליך הגירושין, שזה לא משהו שלא היה ביכולתה או ביכולתו של דן שהיה מיוצג על ידי עו"ד חבר טוב שלי, לעשות עבור הילדים שלהם, ובפרט עכשיו כשהמצב כבר היה חמור, ולכן שניהם שיתפו פעולה בפנייה ובתהליך אצל היועצת המשפחתית.
אצל היועצת המשפחתית, עלה כי הילדים חשו בודדים בתוך סיפור שלא הסבירו להם עד תום.
בתהליך ההורים למדו איך לא "להעלים" רגעים ורגשות קשים ואיך להקשיב ולענות לילדים, גם כשכואב.
זהו רק סיפור אחד עם סוף טוב, מתוך עשרות סיפורים שיש לי לספר לכם. על חלקם תשמעו כאן.
כל סיפור יכול להסתיים בסוף טוב, גם המקרה שלכם. על הסוף הטוב תשמעו בסוף – מבטיחה.
אבל בחרתי בסיפור הזה בתור התחלה, כי הוא שם דגש על הרגע שבו מספרים לילדים על הפרידה. נדבר על הרגע הזה הרבה, בגדול -חשוב לדעת איך לדבר, איך להכין, איך לשמוע ואיך להכיל. אבל זה לא רק הרגע הזה. נדבר על עוד המון רגעים, סיטואציות לאורך כל תהליך הפרידה והגירושין. נשזור סיפורים מהחיים ונסיק מהם מסקנות ותובנות שישמשו עבורכם כלים להתמודדות מוצלחת עם הילדים שלכם;
התמודדות עם השינויים במהלך פרידה וגירושין עם הילדים (בכל הגילאים), הינה אחד מהאתגרים המורכבים שבפניהם עומדים ההורים.
בחרתי להשתמש במילה מורכבים, משום שאם מכירים את המרכיבים של השינוי אפשר בהחלט לצלוח את התקופה הזו ולעשות עבודה לא פחות ממצוינת (!) עם הילדים שלכם.
ילדים לא צריכים הורים מושלמים , הם צריכים הורים שמוכנים להיות איתם בתוך השינוי.
אני לא אחדש לכם כשאומר – כאשר ההורה רגוע, הילדים רגועים.
אבל איך מביאים את האמירה הזו לכדי מעשה? איך שומרים על רוגע? איך מפיגים את החששות אצלנו וכך אצל הילדים? איך מספרים להם על ההחלטה על גירושין? ואיך מקיימים את השיחות הבאות לאחריה?
איך עוברים את תקופת הביניים שבין ההחלטה להתגרש וכל עוד אנחנו עדיין גרים באותו הבית?
איך מתמודדים כאשר מצב הרוח שלנו ההורים (או של אחד מאיתנו) ירוד? משתנה בתדירות בתקופה הזו?
איך מתמודדים עם הורה נעלם? ואפילו איך מכניסים בן זוג חדש הביתה?
על שאלות אלו ועוד רבות נוספות אשיב לכם במסע ההורי שנצעד בו יחד, המוצג כאן
תוך חודשיים וחצי בדיוק, מתחילת התהליך הדברים נרגעו משמעותית. עידו חזר לשחק עם חברים, ליאור התחילה בשיחות קצרות עם אבא בטלפון, ואחרי מספר שיחות ספורות הסכימה לישון אצלו.
ההורים למדו לשתף פעולה- לא כזוג, אלא כהורים.
הם התחילו לתאם ביניהם תגובות, לשדר עקביות ולתמוך זה בזו כשזה נוגע לילדים.
""מסע הורי נבון בתקופת הגירושין"
נכתב מתוך ניסיון רב שנים, שבו אני מלווה ומייצגת אימהות ואבות בתהליכי פרידה וגירושין. אני רואה יום יום את כוחם של ההורים להוביל את ילדיהם ביד בטוחה גם בשעה של טלטלה. במסלול שבו נצעד יחד, להתמודדות מוצלחת עם ילדיכם בתקופה זו, תמצאו כלים מעשיים, סיפורי מקרה ותובנות מהשטח, גם מחקרים וספרות פסיכולוגיים. כל אלו יחד ולחוד, נועדו לתת לכם הכוונה להורות מיטיבה שתסייע לכם לנהל את הפרידה מתוך אחריות הורית, שיקול דעת ואהבה.
הערה מקדימה לפני שמתחילים:
כדי להקל על הקריאה ועל הזרימה של הטקסט, בחרתי לפנות אליכם בלשון רבים, גם אם כל אחד מכם קורא בנפרד. אפשר ורצוי למען הילדים, להעביר להורה האחר את אשר אתם קוראים כעת, לנסות לכל הפחות בעניינם של הילדים, לפעול יחד בכדי לייצר מסר דומה, אחיד שהכי מומלץ ומותאם עבורם.
אם ההורה האחר אינו שותף כרגע למסע הזה או לבחירה להעביר מסרים אחידים- דעו כי מספיק הורה אחד אחראי, יציב ובוגר כדי להשפיע עמוקות על תחושת הביטחון והשלווה של הילד. הורות נבונה אינה תלויה תמיד בשיתוף פעולה מלא, אלא בנוכחות עקבית, גישה רגישה, ובחירה מודעת בטובת הילד – גם מול האתגרים והרגשות.
אז בואו נתחיל:
אתם לא שונים ממשפחות שלא חוות גירושין
הורים רבים חוששים, שלאחר הגירושין יהיו פחות עם הילדים.
חשוב להדגיש כי החשש הזה, קיים הן בהסדרים של החזקת קטינים משותפת והן אצל ההורה שהולך לראות את ילדיו על פי זמני שהייה מוגדרים מראש והוא קיים גם אצל ההורה שהולך להיות יותר זמן עם הילדים ככל שכך ייקבע, שכן גם הורה זה חייב להמשיך לעבוד כמקודם ואם קודם במקומו היה ההורה האחר, הרי שעכשיו נקיפות המצפון עולות ועולות שאלות כגון-מה עליי לעשות? לעבוד פחות? להמשיך כי אין ברירה אבל אז אני אראה אותם פחות ועם הגירושין… רגשות אשם, רגשות אשם (ויש לנו כמויות של רגשות כאלה כהורים).
אז אגלה לכם סוד- זמן הורי בימינו, הפך למצרך יקר ביותר(!) גם בקרב משפחות שאין בהן גירושין.
הרי גם לפני הגירושין, רובנו היום – היינו אימהות עובדות, גם לפני הגירושין רוב האבות נהגו לחזור בשעה 18:00 או 19:00 וגם מאוחר יותר.
הרי גם לפני הגירושין, הילדים שואלים את הוריהם "מי בא לקחת אותי היום" (שימו לב לכך כשאתם יוצאים מהגן או מהבית ספר, שמעו ילדים להורים אחרים שאינם בהכרח בהליך גירושין – ששואלים את השאלה הזו בדיוק) ובמענה לשאלתם- הם יודעים שהיום זה אימא, מחר זה אבא, מחרתיים זו סבתא… כי זה העידן בו אנו חיים היום!
רוצים עוד סוד? רבים מלקוחותיי מעידים על כך שדווקא עכשיו במהלך הגירושין ובחיים שלאחריהם – הזמן ההורי שלהם עם הילדים הפך לאיכותי הרבה יותר.
יש אימהות שלאחר הגירושין בזמן שהן עם הילדים -הן עם הילדים! הן לא עושות כמה דברים בבת אחת (מבשלות לכמה ימים קדימה, מקפלות כביסה, מסדרות משברים בעבודה) במקום אלו הן באמת עם הילדים אחה"צ, כי אפשר לעשות את כל השאר ביום שהם עם אבא.
בדומה לכך, יש אבות שמגלים את האבהות שלהם ברגע שהאישה לא בנמצא וזה נפלא!, אצל אבות אני רואה שהמאפיין הוא עשייה, פעילויות, טיולים בשטח ועוד וזה נפלא לילדים שחווים זאת.
אז אפשר להיות רגועים בנקודה הזו. תסמכו על לקוחותיי.
פרופורציות, פרופורציות, פרופורציות
אין לי שום כוונה להתעלם מעוצמות הרגש אשר אנשים חווים מתהליך גירושין ולאחריו, אני מכירה את שלל ומגוון התחושות הרגשיות שחווים אנשים הנמצאים בצומת הזה.
עם זאת, המדריך מיועד לילדים שלכם הפעם.
אתם וודאי תסכימו איתי שלמען התמודדות מוצלחת של הילדים שלנו בכל תחומי החיים- אנחנו מתעלים על עצמנו. אין שום סיבה כי בתקופת הפרידה והגירושין, לא נתעלה על עצמנו למען התמודדות מוצלחת של הילדים שלנו במהלך הליך גירושין ולאחריו.
וכן חלק מהעצות והתרחישים יידרשו מכם ההורים להתעלות על עצמכם, לעשות עבודה עם עצמכם בכדי להעביר מסר על סופיות הקשר ביחד, עם אמירות ומעשים המפיגים חששות, חרדות, פחדים ותחושת אשם אצל הילדים ומייצרים חוזק, אופטימיות ותקווה אצל הילדים.
אז תתעלו מעל הרגש המציף אתכם כרגע בגלל שאתם בגירושין, וחשבו רגע על הדבר הבא- בעולם המבוגרים אנו מכנים את ההליך "גירושין" אבל עבור הילדים שלנו זו "פרידה".
פרידה בדיוק כמו הפרידה מהבית לגן, מההורים לבית הספר, ממקום מגורים אחד לאחר ועוד…
יכולת העמידה בפרידה קשורה למאפייני ואישיות הילד, אבל בהחלט גם מהביטחון בקשר עם ההורים, ההכנה וההסבר שהילד מקבל בטרם הפרידה ובמהלכה.
אני מזמינה אתכם לרגע לחזור לעבר ולחשוב על הילד שלכם- האם היה לו/לה קשה בהליכה לגן או למשפחתון לאחר תקופת ההסתגלות הראשונה? האם הילד סבל מפחדים כמו למשל שרק הגיע הלילה? איך הוא התמודד עם מעבר גן? החלפת גננת?, איך הוא התמודד עם המעבר מחטיבה לתיכון? או כשעברתם דירה או עיר? ועוד…
לפי זה בחרו את הדרך, העוצמה והמינון של ההכנה המוקדמת לילד לפני הפרידה.
לפני הפרדת מגורים, לאחר הפרידה – מה משתפים, כמה? מתי?
הוריו של יונתן (בן 11) החליטו להתגרש אחרי שנים של ריבים. הם ניסו לעשות "שיחה משותפת" כדי להסביר לו, הם תיאמו ביניהם מה הם יאמרו, אבל רק את משפטי הפתיחה אמר לי רונן. את ההמשך כבר אמרנו שנזרום.
רונן מספר לי שעד מהרה, סילביה אמרה בשיחה כי זה בגלל שהוא לא מצליח "לפרנס כמו שצריך", ורונן בתגובה, בהגינותו סיפר שלי, שאמר "אמא כועסת כל הזמן ולא מרוצה משום דבר".
הם שוחחו ליד יונתן- אבל בעצם התווכחו אחד עם השני מולו.
יונתן, שהקשיב לכל מילה, יצא מהשיחה מבולבל, פגוע ובעיקר מרגיש שהוא מחויב להכריע מי צודק.
מאותו רגע הוא התחיל להתנהג אחרת ליד כל אחד מההורים, נזהר לא להכעיס, לא לשאול, לא לטעות.
באירועים אחרים הוא הציב "עמדת כוח", בעל השליטה כשרצה משהו מהם.
במקום ביטחון – הוא קיבל חוסר יציבות, ומהר מאד יועצת בית הספר התקשרה לרונן עם בעיות התנהגות שהפתיעו את הצוות החינוכי, עד שרונן סיפר את מה שקורה בתקופה זו בבית.
אני מניחה שאתם אומרים לעצמכם, לא יכול להיות שככה הורים עושים לילד שלהם. זהו סיפור מהחיים. לקוח שלי. הורים "עושים" את זה לילדים שלהם לרוב מבלי לשים לב. כשקוראים את הסיפור זה נראה איום ונורא, נכון, אבל בזמן שהסיפור קרה, הרגש ניהל את ההורים וכשהרגש מנהל אותנו, השכל לא איתנו.
לנהל את הרגש – לימוד ניהול הרגש הוא חלק בלתי נפרד מהתפקיד שלי עבור לקוחותיי, נדבר על זה בהמשך.
נחזור לכך ש- הכנה מוקדמת טובה לכך שאתם נפרדים– צריכה להיות מאוזנת וראלית. כזו שיוצרת ציפייה שתסתדרו ותצליחו, ללא אשליות, והכי חשוב נותנת לילדים תחושה שיש מבוגר שעומד מאחוריהם, והם לא ננטשים.
הכנה מוקדמת להפרדת מגורים– אם הילד נותר באותו בית/דירה- להציע פתרונות להפגת חששות הילד- למשל לכך שההורה האחר לא יהיה בנמצא כל הזמן.., אם יש מעבר מגורים- להציע פתרונות לבעיות שהילד מעלה- חשש מהסתגלות לילדים חדשים, אזור חדש, בי"ס חדש. ושוב- הכי חשוב לתת את התחושה שיש מבוגר שנותן מענה ופתרונות לחששות או לבעיות שהילד מעלה.
- סגלו לעצמכם את ההבנה, אמרו אותה כמו מנטרה, זה עוזר – פרידת הורים כשהיא כבר קורית – היא הזדמנות לשינוי חיובי בחיים. וכאשר ההורה מאושר הילד יהיה מאושר! מה שבטוח הוא, שאם תסגלו את ההבנה הזו והראייה החיובית בתוך התהליך, גם אם היום אתם לא מאמינים, גם אם היום אתם לא מאושרים וזה ברור כי אתם בתוך התהליך, אבל למען הילדים שלנו אנחנו עושים כל כך הרבה, גם דברים שאנחנו פחות אוהבים- אז כאן לא נעשה? גם ללא אמונה מלאה שלכם בזה, גם ללא אושר עכשיו, תתנהגו בהתאם למנטרה הזו – ובאופטימיות אל מול הילדים שלכם.
- סגלו לעצמכם את ההבנה, שפרידת הורים היא אומנם משבר, אבל אם עוברים את המשבר בהצלחה (גם אם קשה בהתחלה), אנחנו מלמדים את הילדים שלנו איך להתמודד בהצלחה עם משברים בחיים! זהו שיעור לחיים אשר לא יסולא בפז!
6 גורמים עיקריים המקשים על הילד להתמודד עם גירושין
1.הכנה לא טובה מספיק – חשוב לי לדייק- העצה הבאה היא כללית. היא לא יכולה להתייחס ספציפית לגילאים של כל אחד מהילדים שלכם, למבנה המשפחתי והאישיותי שלכם ושל הילדים שלכם ויכול שעצה אחת תתאים להורה אחד ולא תתאים כלל להורה האחר בגלל השוני בין הילדים, גילאיהם, אופי אישיותם וכלל ההיבטים האמורים. למעשה יהיה הורה אחד שיהיה נכון לו ולילדיו להכין את הילדים טרם התחלת התהליך (מה שנקרא: "הכנה מראש") ולהורה אחר עם ילדים אחרים יהיה נכון לשתף, להקשיב ולהכיל את הילדים לאחר התחלת התהליך או במהלכו (מה שנקרא: "הכנה" בלבד לעתיד או "שיחה ראשונה על הנושא").
חשוב לעשות שימוש במסלול העבודה ההורי כאן, לא במנותק מהמציאות בה אתם חיים או מהילדים שלכם שאותם אתם מכירים הכי טוב ואתכם עצמכם.
נועם היה בן 8 שנים כשהוריו התגרשו, אף אחד לא טרח לשבת איתו לשיחה מסודרת. יום אחד אבא פשוט ארז תיק ויצא מהבית. אבא אמר שהוא "חייב קצת שקט".
נועם חיכה. יום, יומיים, שבוע. אף אחד לא הסביר לו שזו פרידה אמיתית. הוא שאל שאלות – אבל קיבל תשובות מעורפלות: אמא עונה – "זה מסובך", אבא אומר – "נדבר כשיגיע הזמן", שניהם במסר כזה או אחר אבל דומה: "אתה עוד קטן להבין".
הבלבול גרם לו לחרדה. בלילות היה קם ובודק אם גם אמא עזבה. את החוג כדורגל הוא זנח וחשש ללכת לבית הספר , שמא ההורים ייעלמו שוב.
כשאמא ניסתה סוף סוף לדבר אתו, הוא כבר לא הקשיב. הוא לא סמך עליה שתספר לו את האמת.
חשוב גם לזכור- כי הילד אולי לא יודע מכם מה באמת קורה, אבל הוא עלול לשמוע זאת ממקומות אחרים, אפילו מההורה האחר שהחליט לספר לו מבלי ליידע אתכם, או מהמורה שהחלטתם לשתף אותה, או מהמאמן בחוג הכדורגל ועוד אנשים בסביבתו, אפילו מדמיונו ולכן חשוב שתתקיים. הכנה מראש, או השיחה הראשונה על הנושא מצד ההורה הינה חשובה לעין ערוך.
ראו את המקרה הבא וכמה הואיל לטווח הארוך ולדורות הבאים:
רוני הייתה בת 7 שנים כשהוריה סיפרו לה שהם עומדים להיפרד. הם ישבו איתה יחד, בשקט ובסבלנות, הסבירו במילים פשוטות שזה לא באשמתה, וששניהם יישארו הורים אוהבים ונוכחים.
הם הדגישו שהיא לא צריכה לבחור צד, והמשיכו לשתף פעולה כהורים – בהסעות, בפגישות בבית הספר ובחגים.
רוני שאלה שאלות – וקיבלה תשובות. לא תמיד קלות, אבל תמיד אמיתיות ומותאמות לגילה.
היה לה קשה מנשוא, כאב לה נורא, אבל מול הוריה היא ידעה ויכולה הייתה לבטא את התחושות האלו שלה.עם הזמן, הצער ירד, הכאב חלף, היא התחזקה, ושמרה על קשר חם וטוב עם שני הוריה.
היום, רוני לקוחה שלי, היא עצמאית בעלת משרד עו"ד בדיני עבודה ולקראת הליך גירושין מבעלה, אחרי 15 שנות נישואין, ובין הדברים הראשונים שאמרה לי אני רוצה להתנהג כמו ההורים שלי. היא דיברה עליהם ממש בגאווה: "ההורים שלי נפרדו – אבל אני לא איבדתי אף אחד מהם" וכך אני רוצה עבור ילדיי.
בשיחת ההכנה – הניחו כל רגש שאתם חווים באותו רגע בצד! הניחו כל שיפוטיות בצד! הניחו כל יצר חינוכי בצד! תהיו שם! במלוא מובן המילה- תקשיבו, תחבקו, תאהבו ותשאירו הרבה מאוד מהדברים שחשבתם או רציתם לומר לפעמים הבאות, ויהיו עוד שיחות בנושא.
הפעם הזו נועדה לספר, להקשיב להם והרבה! ואם כבר אתם צריכים לדבר, שזה יהיה אך ורק עם מסר אחד – אני כאן (המבוגר בחייך) אתך, מאחוריך, אתה יכול לשתף אותי בכל החששות שלך או הבעיות שנראה לך שקיימות, ואני אמצא להן פתרונות. תשרו תחושת בטחון!! שכן תחושת הביטחון היא החשובה ביותר עבורם בשיחה הראשונה.
2.מצבי רוח ירודים של ההורה– גורם שיכול להקשות על הילד להתמודד עם פרידה וגירושין, הוא הורה שנכנס למצב רוח ירוד או לדיכאון, הורה שעוסק באובססיביות בתהליך המשפטי ופחות במה קורה בבית פנימה, הורה מסית כמובן (ארחיב על כך בהמשך). אלו יקשו מאוד על הילד במהלך הליך גירושין. תהיו מודעים לכך.
3.תחושה אצל הילד כי הוא האשם בגירושין – מבלי שההורה שם לב לכך ומבלי שדאג להעלים את התחושה הזו אצל הילד, תחושה שכזו עלולה להקשות מאוד על הילד במהלך תהליך הגירושין ולאחריו.
טליה ושאול נשואים 13 שנים, לאורך הנישואין היו להם חילוקי דעות על נושאים מגוונים אבל המריבות הקולניות היו על חינוך הילדים. שם הם לא ראו את הדברים בעין אחת. שבוע לפני שהודיעו לילדים על ההחלטה שלהם להתגרש, הייתה מריבה בבית על כך שגיא בן ה- 10, לא מכין שיעורי בית, מטלות, מטייל במהלך השיעור באופן שהמורה מתקשרת לטליה בתלונות, גיא הפסיק להקשיב גם לטליה, גם לשאול ועל כך התווכחו בין היתר על הדרכים לפתור את הבעיה כשהם לא מסכימים על הדרך.
כשורד ואסף ישבו עם שלושת ילדיהם, כדי לספר להם שהם נפרדים, הם היו מתוחים מאוד.
אבל הם תיאמו מראש את השיחה, וטליה סיפרה לי שעבר חלק יותר ממה שפחדה שיהיה.
מה שהיא לא ידעה, שגיא שישב המום בשיחה ולא שאל כלום, הלב שלו התמלא באשמה. רק לפני שבוע שמע את ההורים רבים עליו. באחת מהשיחות שהיא ניהלה איתו לאחר אותה שיחה ראשונה, היא הופתעה לשמוע מגיא אמירה שממש לחש אותה – "אם לא הייתי עושה בעיות עם שיעורים, אולי לא הייתם נפרדים…" היא גם אומרת לי, שעכשיו היא מבינה איך דווקא אחרי שסיפרו לו על הפרידה, הוא הפך להיות ילד יותר טוב בבית הספר, ולמעשה ניסה "לתקן" את מה שהרס.
למעשה, אף אחד מההורים לא אמר או התנהג כאילו הוא אשם, אבל כך הבין והאמין בזה גיא.
אז אתם קוראים ואומרים לעצמכם, נו, מה עוד אנחנו יכולים לעשות? זה לא באשמת ההורים מה שהוא מדמיין, מרגיש, חושב…
אז ראשית, תהיו מודעים לזה שהם מדמיינים, מפרשים בדרכם גם מציאות שאינה המציאות בהכרח.
שנית, זו תקופה. שיחת ההכנה הראשונה היא רק הראשונה, לאחריה יבואו שיחות נוספות שחשוב לקיים אותן, או מיוזמתכם או שהילד/ים יזמו. גם בהן תהיו, תקשיבו, תחבקו, תשרו תחושת בטחון, שאתם כאן לכל מקרה.
שלישית, תמשיכו לקרוא, במסלול הזה שנצעד יחד לאורך "מסע הורי נבון בתקופת הגירושין" שאתם בו, יש עוד הרבה מצבים, סיפורי מקרה מהחיים האמיתיים של מי שעברו את זה לפניכם וחשוב מכך, יש דרכים ופתרונות לאותם מצבים. מובטח לכם פתרונות.
הסיפור של נועם בן ה-10 נראה אחרת:
טל וגלית, הוריו של נועם בן ה- 10, הכינו מראש את השיחה. הם היו מתוחים מאד לקראת השיחה. עד כדי כך שהם שיננו בעל פה מספר משפטים שתיכננו לומר מראש.
טל למד את המשפט הבא ואמר:
"נועם, אמא ואני רוצים לספר לך משהו חשוב. החלטנו להיפרד. זה אומר שאנחנו לא נהיה יותר זוג, אבל אנחנו תמיד נישאר ההורים שלך".
גלית למדה את המשפט הבא והמשיכה:
"אנחנו יודעים שזה יכול להיות מבלבל וגם עצוב, אבל חשוב שתדע – זה לא קשור אליך, ולא קרה בגלל משהו שעשית או לא עשית".
בין לבין מספרת לי גלית, "זרקנו" לו גם מילים כמו, לא היית יכול לשנות את זה, אנחנו הגדולים ואנחנו קיבלנו את ההחלטה, אתה לא צריך לנסות למנוע את זה…
התעניינתי מה הייתה התגובה או השאלה הראשונה שנועם שאל, גלית אמרה שהוא שתק לרגע, ואז שאל: "אז אני עדיין אהיה איתכם שניכם?" זו שאלה שאינה מעידה על תחושת אשם שהוא מפתח. גלית סיפרה עוד יותר לעומק את השיחה, אבל עצם העובדה שהם הסבירו לו מה הולך להשתנות ומה לא, השאלות תאמו את התוכן ולא אחרת, הם למעשה נתנו לו להרגיש בטוח ואהוב ולא השאירו לו מקום לחוש אשמה.
אז הנה לכם דוגמא לשיחה טובה שלא יצרה אשם. קחו תעתיקו. זה ככה פשוט. תשננו את המשפטים האלו ותאמרו גם אתם אותה לילדים שלכם.
4.עוצמת סכסוך גבוהה בין ההורים– חוסר תיאום בין ההורים לגבי הטיפול בילדים משפיע לרעה על הילדים. כל ריב בין ההורים במהלך הליך גירושין וגם לאחר הפרידה רק מחריף את יכולת הילדים להתמודד עם המשבר. אם הורים (לא אתם) לא בתקשורת טובה, הרי שהילדים הרבה פעמים הופכים להיות מתווכים ביניכם- לא מומלץ! הילדים הופכים להיות כר נוח להסתה כנגד ההורה האחר. לא מומלץ! תשומת ליבכם להתנהלות שלכם ולמילים היוצאות מפיכם. תשומת ליבכם גם כאשר אתם מדברים בטלפון ומשתפים חבר או אם את מספרת לאמא שלך מה שקורה בתהליך- שהילדים לא קרובים ושומעים את השיחה. תשומת ליבכם אם אתם מדברים בשפה אחרת, האם הילד מבין את השפה האחרת?
5.מעבר מגורים בתכוף לתחילת הליך הגירושין – מסוג הגורמים שמאד משתנה ממקרה למקרה, מילד לילד. ישנם מקרים בהם אין ברירה אלא לבצע מעבר מגורים, לא רק הפרדת מגורים, אלא גם מעבר מגורים לעיר אחרת, למסגרת חינוכית אחרת לאחר תחילת תהליך הגירושין, וזה בסדר גמור. עם זאת, שני שינויים הכוללים גם פרידה של הורים וגם מעבר מגורים, מן ההיגיון שיהיו מורכבים יותר לילד מאשר שינוי אחד. ולכן צריך יתר תשומת לב, יתר שיחות, הכלה, הקשבה ועידוד. והפעם על שני הנושאים גם יחד: הפרידה ומעבר מגורים.
ההורה הנעלם – במקרה בו לאחר פתיחת הליך הגירושין ו/או לאחר סיומו, הורה אחד פחות מתעניין או מעורב בחיי הילדים, או אינו מגיע בהכרח למפגשים שנקבעו לו עם הילדים, הדבר יקשה מאוד על הילד להתמודד עם תהליך הגירושין.
איך מדברים עם הילדים כשהעולם "מתפרק"?
מחקרים פסיכולוגיים מראים כי ילדים מתמקדים בחשיבתם בזווית ראייה אחת. הם לא מסוגלים כמו המבוגרים לחשוב בו זמנית על כמה זוויות ראייה. נסו לזכור זאת כאשר אתם מבקשים לתקשר איתם בתקופה זו.
נסו להניח בצד את הצורך (או החובה) התמידי שלנו לחנך את ילדנו ופשוט תסתפקו בלהיות שם בהקשבה מלאה, אמפתיה ועידוד.
בעת הזו של גירושין, אתם עסוקים בכמה דברים בו זמנית, ודווקא בתקופה הזו הם צריכים את ההורה יותר. דאגו להשאיר זמן לילדים, לשיח, לעידוד. התנהלו עם ההליך השיפוטי בפרופורציה. שכרתם עו"ד שילווה אתכם? סמכו עליו שהוא ידע את עבודתו ותתפנו לילדים שלכם.
דיקלה סיפרה לי ששבועיים לאחר השיחה שבה הם סיפרו למיכאל, בנם בן ה- 8, כי בכוונתם להיפרד, מיכאל הסתגר, לא שאל שאלות, לא רצה לדבר על זה. אחרי שבועיים הם ישבו לארוחת ערב ובאותו היום היה לה יום נוראי בעבודה, הבוס שלה התאכזב ממנה ורק זרק מילה ושתק כל היום, היא הייתה נסערת מהשתיקה. היא עובדת שם שנים, הבוס שלה אהוב ומוערך על ידה ועצם השתיקה הכאיבה לה יותר והיא סיפרה ושיתפה את מיכאל ביום שעברה בעבודה.
בסוף אמרה לי: לוסי "כשסוף סוף סתמתי" פתאום מיכאל התחיל לדבר! אחרי שבועיים, שאל את השאלה הראשונה על הגירושין שלנו ומשם פרץ של שאלות, חששות ופחדים ששיתף אותי בהם.
"הכי מדהים" דיקלה אמרה לי, שמיכאל חשב שבגלל שסבא וסבתא התגרשו ועכשיו אנחנו מתגרשים, זה עובר מדור לדור- ושאל האם גם הוא יתגרש…
יש ילדים שנוטים לספר להורה כל מה שעבר עליהם באותו יום ויש ילדים שבכלל לא. במסגרת הליך גירושין או לאחריו ילדים משני הסוגים הללו עשויים להפוך לסגורים. זה נובע מכך שההורה עסוק הן בעבודה והן בהליך המשפטי על כל היבטיו והוא בעצמו הפך להיות סגור יותר או שהילד מתחיל לדמיין דמיונות על למה זה קרה, להניח הנחות (שלרוב שגויות) או להאשים את עצמו.
אם כך קורה לילדכם- תלמדו מדקלה ותנסו את הכלי הזה- ספרו לילד איך עבר עליכם היום וסביר כי הילד יפתח מעצמו ויספר לכם מה עובר עליו.
מסיפור על קורות היום עולים מידעים חשובים ביותר, הקשורים בין היתר להתמודדות הילד עם תהליך הפרידה והגירושין של הוריו.
כך תוכלו לזהות כיצד הוא/היא מתמודד עם הפרידה שלכם, האם זה משפיע עליהם לימודית? חברתית?
איך מתייחסת לכך הסביבה שלו?
יזכרו את מיכאל החכם, בן 8 שנים, שסבר כי גירושין זה בכלל תורשתי!!
אתם לא יכולים לדמיין כמה תרחישים, שאלות, דמיונות, הבנת מציאות שאינה המציאות בהכרח, עולים במוחו של ילד, לכן אל תוותרו על שיחות, נסו שוב ושוב במועדים שונים, במקומות שונים עד שהילד יפתח אליכם.
כך תדברו עם הילדים נכון - מהפרידה ועד הגירושין – 8 דרכים מומלצות
1.רגע ההודעה לילדים על הפרידה -אלו הם עיקרי הדברים והמסרים שאמורים לעלות בשיחה הראשונה: ההחלטה על הפרידה, לא התקבלה כלאחר יד או בפזיזות, אלא לאחר זמן ממושך ושיקול דעת רציני ובכובד ראש.
- הילדים לא אשמים במה קרה.
- הילדים לא יכולים לשנות את ההחלטה – חשוב שלא להשאיר את הילדים עם אמונה שההורים עשויים לחזור. לשם כך צריך לשדר שהפרידה היא בחירה של שני ההורים. חשוב להעביר מסר על סופיות הפרידה על מנת שהילד ישלים עם מציאות החיים החדשה.
- אמירות שחייבות להיאמר: שני ההורים ימשיכו לאהוב אתכם, להיות נוכחים בחייכם, לפגוש אתכם ועוד..
- מידע לגבי השינויים הצפויים לקרות: מעבר דירה אם ישנו, כיצד הם ייפגשו עם ההורה שעוזב את הבית, היכן יגור כל הורה, מה יקרה בימי הולדת, מה עם סבא וסבתא ועוד- זה יעזור להעניק לילד תחושת יציבות בתקופה לא יציבה.
- אם שני ההורים יכולים לנהל את השיחה במשותף – כדאי ורצוי לעשות כך.
אם זה לא אפשרי- מומלץ שכל הורה ידבר עם הילדים בנפרד. - אם אתם מקיימים את השיחה הזו בנפרד מההורה האחר- זכרו שלילדים יש חשיבה של "שחור או לבן". אם נראה לכם כי הילד מפתח חשיבה שלילית על ההורה השני, רצוי לשחרר אותו מהחשיבה הזו. לבטא משפטים כמו "נכון שאני ואבא לא ביחד אבל אני לא שוכחת לו את כל הדברים הטובים שעשה עבורי ועבורך". גם אם קשה לכם דווקא עכשיו בתקופה הזו לומר דברים טובים על ההורה האחר, מזכירה לכם שוב- אנחנו במסע הורי נבון בתקופת הגירושין, לכן דווקא בתקופה הזו, תתעלו על עצמכם ונסו למנוע מהילד חשיבה שלילית מראש על אחד ההורים. דעו כי חשיבה שלילית שכזו לא תאפשר לילד התמודדות מוצלחת עם הגירושין שלכם, שלא לדבר על הסתה/ניכור הורי וכיו"ב, אשר ישפיעו על ההתפתחות התקינה של הילדים לטווח הארוך. אתם לא רוצים את זה עבורם.
- הרשימה הזו רחוקה מלהיות רשימה סגורה, וזאת משום שילדים שונים מגיבים בצורה שונה למצבים של משבר, ולשיחה הזו של הודעת ההורים על פרידה. לכן יכול להיות שהשיחה הראשונה תהיה קצרה ותכלול רק חלק מעיקרי הדברים שפירטתי לעיל וזה יהיה נכון עבור הילדים. יכול שהשיחה תסתיים רק בהודעה של ההורים ויכול שהשיחה לא תסתיים רק בהודעה של ההורים ויצוצו שאלות מצד הילדים. אם אין שאלות באותו הרגע קבלו את המצב ושחררו. השאלות בוא יבואו. אם יש שאלות, חשוב להשיב להן ותמיד לסיים בנימה אופטימית "אנחנו מבינים שקשה לכם, אבל יחד נעבור את הקושי".
- חשוב לא להעביר מסר דיכאוני, חוסר תקווה וכיו"ב, חשוב לא להעביר לילדים מסר של בושה – אל תספר, תסתיר בבית הספר כרגע.
- חשוב לתת לגיטימציה לסערת הנפש – יש ילדים שילכו לחדרם ויהיו מסוגרים מההודעה, יש ילדים שיבכו, יכעסו, יצעקו ושוב יבכו. חשוב לתת לגיטימציה לכל תחושה, לתת מקום לפחדים מהשינויים – תוך העברת מסר של תקווה(!) שעם הזמן הרגשות והתחושות הקשות יירגעו ויופחתו.
- לכם ההורים יש תפקיד חשוב בלווי הילד בהתמודדות עם הפחד, לחצים, משברים ואף טראומות. תפקידכם לעזור לו ע"י מתן הסבר ומשמעות לאירועי חיים שאינם בהכרח מובנים לו, או כואבים לו ולהגן עליו מפני תחושת חרדה ורגשות אשמה.
- התגובות שמקלות על הילדים הן הקשבה ומתן הזדמנות לבטא רגשות ופחדים על ידי שאילת שאלות. תשאלו, תתעניינו, תנו לגיטימציה והסבר שיסתיים תמיד עם אמירות אופטימיות ומתן תקווה.
- מקרה בו אחד ההורים עוזב את הבית ואיך מתקשרים את מועד או מעמד העזיבה– ישנם הורים שמעדיפים למנוע מהילדים להיות נוכחים בפרידה הפיזית וישנם הורים שמעדיפים שהילדים יהיו נוכחים כדי לא לעשות דברים "מאחורי הגב". אין תשובה נכונה לסיטואציה הזו. יש יתרונות וחסרונות לכל דרך.
ככל שאתם מסוגלים להעביר את הרגע הזה של הפרידה הפיזית כאשר אחד ההורים עוזב את בית המגורים בנועם יחסית לסיטואציה הלא נעימה, ומבלי לייצר ריב או ויכוח ביניכם במהלך הזמן שההורה אורז (היו לי מקרים בהם סיפרו לי לקוחותיי שהם ארזו יחד(!))- אז יש יתרון לנוכחות הילדים במעמד עזיבה פיזית של הורה, שכן הילדים מבינים דרך מעשה וויזואלי (אריזה, מזוודות..) שדברים משתנים וישתנו ושלא מסתירים מהם כלום.
ככל שאתם עלולים למצוא עצמכם בסיטואציה של וויכוח או אמירות לא במקום בעת העזיבה: "אתה לא תיקח את זה…" או "אני רוצה לראות מה את לוקחת בדיוק", הרי שיש חסרון לנוכחות הילדים במעמד עזיבה פיזית של הורה, שאז הם נחשפים למחזה הטעון כעס, אלימות, זעם וויכוחים ואז רצוי בהחלט לחסוך את זה מהם.
אם כך, כשאתם שוקלים אם נכון שהילדים יהיו נוכחים במועד עזיבת אחד מכם את הבית או לא, שקלו לפני כן את התנהגותכם ותגובותיכם הצפויות במהלך האירוע ולפי זה החליטו איך לבצע את הפרדת המגורים בפועל.
עצה חשובה לא פחות- דאגו לפגוש או להפגיש את הילדים כמה שיותר מהר עם ההורה שעזב את הבית, כדי להוכיח לילדים שהם לא ננטשו. תפיסת הזמן של ילדים שונה מאוד מזו של מבוגרים לכן אם אפשר יום עד יומיים לאחר העזיבה לפגוש בילדים- מה טוב.
- השיחות שלאחר ההודעה/השיחה הראשונה –
התגובות השכיחות שלקוחותיי שיתפו אותי שחוו מילדיהם לאחר ההודעה על פרידה היו: קשיים בשינה, בהירדמות או יקיצה במהלך הלילה, קשיים בריכוז, התפרצויות בכי פתאומיות, עצבנות, תחושת אשם בקרב הילדים- שהם האשמים בפרידה שלכם- שהם התנהגו לא טוב, שהם מקשים עליכם את הגידול שלהם והם הביאו אתכם להחלטה להיפרד, רצון להתפנק כילד קטן ומאידך ילדים שמבינים מהר מאוד שיכול לצאת להם "רווח" מזה ומנסים לשלוט על ההורים, או לפרוץ גבולות או מגבלות או איסורים שחלו עליהם קודם לכן.
חשוב לחזור בכל יתר השיחות שיהיו לאחר שהודעתם לילדים על ההחלטה בדבר פרידה על אותם עיקרי דברים שאמרתם בשיחה הראשונה, בהודעה על הפרידה, הכתובים מעלה.
מסרים שחוזרים על עצמם מייצרים עקביות, אותנטיות ומייצר אמון אצל הילדים.
סביר שבשיחות הבאות, לאחר השיחה הראשונה, יעלו שאלות בקרב הילדים. הם כבר אחרי ההודעה, השיחה הראשונה ועכשיו מתחילות השאלות, דמיונות, תחושות אשם, עצב או כעס והרבה בלבול.
כאשר מתחילות השאלות הללו רצוי לערוך שיחות נוספות (לאחר השיחה הראשונה).
חשוב באופן כללי, להתמקד בשני דברים עיקריים:
א. לשאול אתם את הילדים גם שאלות. פחות תשובות, יותר שאלות. נתת תשובה? מיד לאחריה
תפתחו שיח שבו אתם שואלים אותם את השאלות, כך תלמדו איך הילד מקבל את ההודעה? מה הוא
חשב אחרי שהודעתם לו? אילו דמיונות החל לדמיין? מה עובר בראשו? בליבו?
ב. להוסיף את המשפט הבא לפני שמתחילים בשאלות ולפני שמתחילים לענות: "טוב שאנחנו יכולים
לדבר על הנושא" "שמח/ה שאת/ה פונה אליי בנושא" – המשפט ידרבן את הילדים לחזור ולפנות
אליכם בנושא, גם בהמשך. "אענה לך ככל שאני יודע/ת"- כך אתם משאירים לעצמכם פתח מראש
לא להשיב לילדים על שאלות שאתם אינכם יודעים בוודאות את התשובה עליהן. מאפשר לכם לבדוק
ולהתייעץ מהי התשובה הנכונה ביותר, במובן שתוביל להתמודדות מוצלחת של הילד עם אותה שאלה.
מאפשר לכם לספר להורה האחר על השאלה ולייצר יחד תשובה אחידה בעניין כדי למנוע בלבול מהילד.
בנוסף – כך אתם לא מציגים את עצמכם בפני הילדים כיודעים הכול. כשאינכם יודעים, הבטיחו לילדכם
לבדוק ולהשיב להם. חשוב להראות לילדים כיצד והיכן מחפשים תשובות לשאלות שלא יודעים את
התשובות עליהן, חשוב להראות לילדים שאתם רוצים לבדוק קודם עם ההורה האחר ויחד לתת לו תשובה – אחידה
ועוד.
- קשיים בשינה לאחר ההודעה על פרידה:
בימים הראשונים לאחר ההודעה, עלולים הילדים לסרב ללכת לישון לבד או להתעורר הרבה במהלך הלילה. כאשר זה קורה, הדבר מעיד כי הילד טרם עיבד את ההודעה לכן אין טעם להתעלם או לייחס לזה משקל קל.
למרות שבהמשך נדבר על שמירת החוקים בבית בדיוק כפי שהיו טרם ההודעה על הפרידה ועל החשיבות שיש בכך להתמודדות מוצלחת של הילד עם תהליך הפרידה, במקרה של קשיים בשינה, לקוחות מדווחים לי כי הגמשת החוקים בעניין זה עדיפה.
כלומר: בהחלט אפשר לאפשר לילד לישון אתכם, אם אתם עדיין באותה המיטה, או אם הפרדתם שינה – עם אחד ההורים, בהחלט אפשר ורצוי שאחד ההורים ילך לישון בחדר הילדים או ישב עם הילד עד שיירדם. אפשר גם ליזום שיחה קצרה שתאפשר לילד להביע רגשות ולכם ההורים להבין מה קורה אצלו.
חשוב ביותר- להגביל את הגמשת החוקים בהקשר של שינה, כלומר שינה יחד עם ההורים או הורה אחד עם הילד, לכמה ימים בלבד(!). לרוב כאשר הגמשת החוקים נעשית לזמן מוגבל ולצד שיחות טובות, הילד לבדו ירגיש תוך ימים ספורים ביטחון ללכת לישון לבד כמקודם. אפשר גם לחזק את זה באמירה "אני איתך ובטוח שבעוד ימים אחדים תרגיש בטוח ללכת לישון לבד כמו קודם".
כך באופן דומה יש לנהוג במקרים של יקיצה באמצע הלילה, שאז במידת האפשר לנסות ולברר על חלומות שחלמו, על דמיונות שמפתחים לעצמם סביב ההודעה על פרידה ומה יהיה לאחר הפרידה שאינם בהכרח תואמים את המציאות שתהיה אחרי. ההורים צריכים להכיר את הדמיונות ולהמחיש את המציאות שתהיה אחרי, עם הרבה אופטימיות ותקווה.
- תחושת אשם אצל הילד – שהוא הגורם לפרידה: מחקרים וספרות פסיכולוגית רבים מתארים תחושת האשם בקרב הילדים לפרידה של ההורים שלהם כאחד התחושות השכיחות ביותר ואחד הקשיים הגדולים העומדים בפני ילדים שהוריהם הודיעו על פרידה ובסמוך לאחר שהתגרשו.
המחקרים מדברים על כך כי תחושת האשם בקרב הילדים נובעת מכך:
- שילדים הם אגוצנטריים ורואים עצמם במרכז -חלק מהתפתחות הנורמלית והרגילה של ילד.
- אם הגירושין נובעים מכך שנשמעו בבית ויכוחים כי ההורים לא הצליחו לתפקד כצוות בכל הנוגע לגידול הילדים, חינוכם וכיו"ב- עלולים הילדים להסיק שאלמלא היו ילדים קשים הפרידה והגירושין לא היה קורה.
- ישנם הורים המטיחים בילדיהם האשמות. הורים שיש להם קושי בנטילת אחריות על עצמם ועל יחסיהם עם ההורה האחר.
- ובמקרים קיצונים יותר, ילדים שמפרידים בין הוריהם במהלך ריב או מנסים לתווך ביניהם. הדבר מייצר אצלם את התחושה כאילו הם אחראים למה שקרה.
האמת– זה בכלל לא משנה. מספיק לדעת שתחושת האשם בקרב ילדים נפוצה מאוד.
המשפטים הנאמרים לילד צריכים להיות זהים בכל מקרה ומקרה:
- "אתם (הילדים), לא אשמים בהחלטה של ההורים להיפרד"
- " לא עשיתם משהו רע"
- "אתם ילדים כל כך טובים, שאבא ואימא ידאגו לכך שיהיה לכם טוב בכל בית, בכל מקרה, בכל מציאות.."
- במקרים בהם הילדים היו נשוא המריבות- קושי של ההורים לתפקד יחד ובאחידות בגידול הילדים להסביר להם כי זה אי הבנות בין ההורים משום שלהורים קשה לתקשר אחד עם השני… אפשר גם לתת דוגמאות… ולומר "אין נכון או לא נכון פשוט אבא ואני חושבים אחרת אבל זה לא קשור להתנהגות שלכם".
- להדגיש להם שהם לא אשמים במריבות! לצד זאת, להדגיש להם כי הם לא יכולים למנוע את הפרידה, כי ההחלטה היא שלכם ההורים והיא סופית וכי האחריות לפרידה היא שלכם בלבד.
- תקופת הביניים – הודעתם על פרידה אבל אתם ממשיכים להתגורר יחד: במספר לא מבוטל של מקרים, הודעתם לילדים על ההחלטה להיפרד, אולם לצד זאת ההליכים המשפטיים או ניהול המו"מ להסכם לוקח זמן ובינתיים אתם ממשיכים לגור יחד.
אפשר שזה יהיה- להתגורר יחד אבל תחת זמני שהות, כלומר כל הורה לבדו עם הילדים- נקבעים זמני שהות זמניים גם בתקופה זו.
אפשר שזה יהיה- להתגורר יחד אבל אבא ישן בחדר אחד ואימא בחדר אחר- וודאי שהסיטואציה מבלבלת ומעלה המון שאלות אצל הילדים.ראשית אם אתם במצב כזה, שאלו את עורך הדין שלכם מהו הסדר "נסטינג". יכול להיות שזה יהיה פתרון ביניים מיטבי עבורכם ועבור הילדים שלכם ויפחית בלבול אצלם.
שנית, צפו ליותר שאלות ויותר שיחות עם הילדים על הפרידה, משום שהמצב- מגורים משותפים על אף הפרידה- לא תמיד ברור להם ובעצמו מייצר שאלות כמו מי יעזוב, לאן יעזוב, האם הם יצטרכו לעזוב גם. איך, מתי ואיפה יפגשו את ההורה העוזב ועוד.
אין זה שונה בהכרח מכל שיחה אחרת או טיפ ועצה שניתנו עד כה איך לנהל עם הילדים שיחות אלו, אלא שאתם כהורים כל עוד גרים יחד לאחר ההודעה על פרידה, צריכים לצפות שכמות השאלות וכמות השיחות תהיינה רבות יותר.
זכרו שהאתגר הגדול יותר הוא להניח בצד את הרגשות הקשים בעיתוי זה כלפי ההורה השני, להימנע מהעברת מסרים פוגעניים או הסתה ביניכם. זה האתגר הקשה בתקופה של מגורים יחד על אף ההחלטה להתגרש, אבל אמרנו כבר שעבור הילדים שלנו נתעלה על עצמנו ונעשה עבורם דברים שפחות נוחים לנו, זה בדיוק הזמן לעשות את זה.
במקרים שתקופת הביניים מתארכת מדי, מכל סיבה שהיא, ממליצה להתייעץ עם אנשי מקצוע. פגישה אחת או שתיים עם פסיכולוג ילדים או כל איש מקצוע שלטעמכם נכון ומתאים לכם ולילדיכם שווה כל שקל! לדעת איך לעבור את התקופה הזו בשלום ואיך לקיים את השיחות עם הילדים בתקופה הזו שההורה האחר עדיין "מסתובב לך בין הרגליים" בצורה המיטבית ביותר, ימנע נזק גדול יותר בעתיד ולטווח הארוך. אל תחסכו כאן.
- ניסיונות של הילדים לבטל את ההודעה/החלטה על פרידה: לא פעם ולא פעמיים שיתפו אותי לקוחותיי שהילדים מבקשים מהם להתנשק, להתחבק או את הנוכחות של ההורה השני במפגש עם ההורה האחר. אחרים מדווחים לי שהילדים מייצרים מפגש ביניהם על ידי כך שהילד חולה ושני ההורים נפגשים או הילד מסתבך בהתנהגות בעייתית בבית הספר או במקום אחר, מה שמחייב את שני ההורים לשתף פעולה כדי לטפל בו ועוד. כאשר נעשים ניסיונות של הילדים "להחזיר" אתכם ולבטל את ההחלטה על פרידה, בין אם אתם במגורים משותפים ובטח אם כבר הפרדתם מגורים, הדבר מצביע על כך שבמהלך ההודעה על ההחלטה על פרידה או בשיחות נוספות לאחר ההודעה, הועבר לילד המסר שאתם עשויים לחזור.
מה יכול לגרום לילד להאמין כי ההורים עשויים לחזור?
- כאשר הורה אחד הוא חפץ בפרידה ועל השני "נכפתה"; חשוב לדאוג שההורה עליו נכפתה הפרידה יהיה בקו אחיד עם ההורה החפץ בגירושין ולהימנע מלשדר לילד שהפרידה אינו רצונו או בחירתו.
- כאשר ההורה עליו נכפו הגירושין מבקש להיעזר בילד כדי להחזיר את ההורה האחר.
- כאשר ההורים מפרשים תקשורת טובה ביניהם כחובה עליהם להמשיך לתקופה מסוימת ארוחות משותפות, טיולים משותפים שאז אם ההורים מסוגלים להמשיך כך והילדים לא יודעים שזה החלטה של ההורים להמשיך כך לתקופה מסוימת בלבד, הילד מאמין שההורים יחזרו להיות יחד. חשוב לעשות את האיזון הנכון בין תקשורת טובה ואחידות במסרים לילדים לבין המשך ארוחות משותפות וטיולים משותפים.
מה חשוב לשדר לילדים במקרים כאלו?
- ההחלטה על פרידה- לא הפיכה. להעביר מסר ברור שההחלטה היא סופית ולא ניתנת לשינוי.
- אין ביכולת הילדים לשנות את החלטת המבוגרים על פרידה. (כפי שאין זה באשמתם או אחריותם כך אין הילדים לשנות את החלטת ההורים).
- אם אתם נוכחים שאינטראקציות משותפות-ארוחות, טיולים, אירועים משפחתיים, חגיגת יום ההולדת של הילד יחד, מייצרות אצל הילדים תחושת בלבול או מוטיבציה לנסות ולהחזיר אתכם לזוגיות, יש להפחיתן משמעותית עד להפסקתן לחלוטין. תרצו לחזור לזה אח"כ כי אתם בקשר טוב, תמיד תוכלו, אבל אחרי שתחושו שהילד עיכל והפנים את הפרידה.
- לעשות מאמץ לסיים את הליך הפרידה והגירושין ולא להפוך אותו לתהליך מתמשך ללא תוצאות סופיות. זה בהחלט אפשרי. ברוב רובם של המקרים אגב.
השלמה של הילד עם הפרידה של ההורים חשובה לעין ערוך. עזרו להם בכך בצורה משמעותית ותבטיחו התמודדות מוצלחת של ילדכם להודעה על הפרידה וגירושין, בטווח הקצר ולטווח הארוך לבטח.
- איך הילד משתף בכיתה, בקרב חברים, גורמים בבית ספר– בראש ובראשונה, אפילו כבר בשיחה הראשונה, להוריד לאפס(!) את תחושת הבושה. אולי אתם סבורים שאין בושה כי היום נפוץ יותר להתגרש, אולם הילד חווה זאת אחרת, הוא אינו מודע לסטטיסטיקות בכל הכבוד.
אם אתם זקוקים ראשית לעבודה על עצמכם שאין בושה בגירושין, שאין זה כישלון אישי שלכם -עשו את העבודה הזו ובהקדם כדי להעביר מסר ברור לילדים שאין הם צריכים להתבייש או להסתיר או להימנע מלספר ובתוך שכך לשתף גורמים נוספים כגון: מורים, מחנכים, יועצי בי"ס בגילאים גדולים יותר, חברים שלהם.
אמירות כמו: "אנחנו מצפים שתבוא אלינו עם הקשיים שלך ולא תשמור בבטן" יכולות לעזור. גם אמירה של "לבקש עזרה זו לא חולשה אלא כוח נפשי" גם אם זה נשמע לך סתם סיסמה יפה, או מילים שאינן שגורות בפיך ברגיל, גם אם זה מרגיש לך מלאכותי וגם אם הילד יגלגל עלייך עיניים -העיקר ששמע אותך אומר/ת את זה ואם גם כמה פעמים – מצוין. בסוף זה נכנס ואם אין בושה, אז לא שומרים בבטן.
אפשר גם במקרים המתאימים -"אם קשה לך לדבר אתנו אתה יכול למצוא כתובת אחרת כמו: המורה שלך… סבתא שלך…" – לחפש מבוגר שהילד אוהב, מעריך שיוכל לפנות אליו מפעם לפעם אם בנושא מסוים פחות נוח לו/בא לו לדבר אתכם דווקא, מכל סיבה שהיא- והיא בכלל לא מעניינת כי לא אתם במרכז זוכרים?
חשוב לצייד את הילד עם תשובות לסביבה ולשאלות שהוא עשוי להישאל על ידי סביבתו. ככל שהילד עונה בצורה ברורה ולא מהוססת נוטים פחות לשאול שאלות ולמעשה פחות "להציק" לילד בתקופה הזו.
4 דרכים טובות להתמודדות מוצלחת עם הילדים בסיטואציות שיהיו לאחר הגירושין
1.מעברים בין ההורים בהסדרי השהות: לאחר ההודעה על פרידה, לאחר שיחות ומענה לשאלות בשיחות הנוספות שהתקיימו על הודעת הפרידה, מגיע מועד הפרדת מגורים דה פקטו.
מאירה, סיפרה לי שבתה בת ה- 4 מסרבת ללכת לאביה במפגשים הקבועים אתו, כל מפגש מלווה בבכי רב מצד הילדה בעת ניסיון לנתק אותה פיזית מהחיבוק של אימה.
ירון, סיפר לי שבנו בן ה- 15 מסרב ללכת לאימו. בבית המשפט מתנהלת תביעה נגדו בגין ניכור הורי וניתוק קשר, אולם ירון במשרד מספר לי על מספר לא מבוטל של שיחות , תוכן השיחות וניסיונות של ירון לשכנע את בנו ללכת לאימו, עם כל הקושי הכרוך בלשכנע ילד בן 15 שנים, שאינו ממש ילד…
ילדים זקוקים לקביעות ויציבות, המעבר מבית לבית לכאורה עומד בסתירה לקביעות. עם זאת, אם עושים את הדבר נכון הרי שהילדים יסתגלו מהר מאוד לשגרה החדשה והמגורים בשני הבתים יהפכו להיות הדבר הקבוע והיציב לו הם זקוקים.
אז איך עושים את זה נכון?
כמו בכל דבר להיות בעל מודעות וידע, מסייע לפתור את הבעיות שצצות.
כך למשל במקרה של מאירה, למדנו מהמומחים שמונו בתיק כי הסירוב של הילדה, בת ה- 4 שנים, הינו סירוב שכיח בגילאים רכים בשנים. הסירוב למעבר בין הבתים נובע רבות מהחשש של הילד, שההורה שאותו הוא צריך לעזוב, יישאר לבד, בודד, יהיה עצוב.
במקרה של ירון, למדנו מהמומחים בתיק כי הסירוב של הנער המתבגר ללכת לאימו, יש בו כדי ללמד כי הילד אינו סומך על ההורה האחר, במקרה הזה על האימא – שתדע להתמודד עם עניינים שלו או אירועים מסוימים או קשיים ככל שיהיו בזמן שהוא אצלה.
אם כך, הסיבות לקושי במעברים הינן רבות, מגוונות, משתנות בהתאם לגיל, לאופיו ואישיותו של הילד, למידת בגרותו, לאמון שהוא רוכש לאחד ההורים ועוד נמנה בהמשך סיבות נוספות. אולם טרם הסיבות הנוספות הבסיס להפגת המתח במעברים, וליצירת מעבר נעים שמסתיים בחיבוק ונשיקה מההורה המעביר להורה האחר, הוא התנהגות ההורים במהלך המעברים. הא ותו לא!
כלומר: במקרה של מאירה -יכול שהחשש של הילדה שאימה תישאר לבדה, בודדה או עצובה הינו תוצאה של פנטזיה של הילד או מסר שמעבירה האם. במקרה של ירון- יכול שחוסר האמון של הילד מבוסס על מסר שהאב מעביר לילד, או שגם האבא לא סומך על האימא וזה ניכר בהתנהגותו.
ככל שההורים יסתגלו למעברים מהר יותר, ישחררו את ילדיהם עם חיבוק, נשיקה ותחושה שלא קרה שום דבר עוד יום או יומיים נתראה- כך ייטב עבור הילדים וגם לא פחות עבורכם- שברור לי שגם לכם המעברים קשים.
אבל אנחנו עוסקים בהתמודדות מוצלחת של הילדים עם הפרידה והגירושין. המסר הוא- תתעלו על עצמכם. אתם לא המרכז כאן. אתם במסלול להורות נבונה במהלך הליך גירושין כדי שהילדים שלכם יתמודדו בהצלחה בטווח הקצר והארוך עם הפרידה.
התנהגות שכיחה בקרב ילדים קטנים המסרבים למעבר: בכי, היצמדות להורה שממנו הם לא מוכנים להיפרד, סירוב מילולי, התנהגות תוקפנית, מנסים "להתחבא".
התנהגות שכיחה בקרב ילדים מבוגרים יותר המסרבים למעבר: הזמנת חברים דווקא ביום של ההורה עמו הם לא רוצים להיפגש, קביעת חוגים ופעילויות אחרות ביום זה, תירוצים מתירוצים שונים למה אי אפשר לבוא ועוד.
6 דרכים מוצעות למניעת קושי במעברים:
1. הכנה מראש תמיד עוזרת: אם הילד ידע מהבוקר מי ההורה שיבוא לקחתו בסוף המסגרת החינוכית, המעבר יעבור חלק יותר. גם אם ההורה צריך לקחת את הילד מבית ההורה האחר, הכנה מראש מהבוקר שהיום מהבית של אמא אתה עובר לאבא יקל על הילד שיודע מראש לאן הוא הולך.
2. להורה ממנו הולכים הילדים להורה האחר: תן/י את ברכתך למפגש עם ההורה האחר, תאמרו לילדים "איזה כיף לכם", "אתם הולכים לעשות ממש כיף אצל אמא, שמעתי שהיא קנתה כרטיסים", "אבא התגעגע אליכם מאוד, בטח יהיה לכם כיף". נכון שזה קשה! קל וחומר אם אתם עדיין כועסים על הצד השני, אבל אלו הילדים שלכם. הכעס שלכם יעבור (אצל חלק מהר יותר מאחרים, אבל אצל כולם הוא עובר בסוף) ואם הילדים שלכם לא יסתגלו למעבר ולא יתמודדו מוצלח עם הגירושין שלכם- להם זה כבר לא יעבור. להם זה כבר ישאיר את הצלקת מהגירושין ואם קראת עד עכשיו- את/ה בוודאות לא מההורים שרוצים שתישאר לילדים שלהם צלקת מהגירושין.
**אם קשה לכם במילים לומר את המשפטים שכתבתי, אי חובה. תנו את ברכתכם על ידי מינימום מילים ומקסימום נשיקות, חיבוקים ואהבה ותחושה שהכול בסדר ויהיה בסדר.
3. קשר טלפוני: במקרים הנחוצים, בוודאי במעברים הראשונים, אפשר בהחלט להרגיע את הילד כי "אפשר לשוחח איתי בטלפון אם תתגעגע" או "אם תרצה משהו, אני אהיה זמין/נה לך". לא להגזים עם זה, במינון הנכון ולא לאורך זמן. בהמשך להוריד את הצורך.
4. בגדים, צעצועים, בובות, ספרים, מחשב בכל בית: כמובן בהתאם ליכולת הכלכלית. המטרה שיהיה לילדים בכל בית את החפצים שלהם או חלקם, כדי לייצר אצלם תחושת שייכות בכל בית להבדיל מהרגשת אורחים בבית. רצוי לאפשר לילד לקחת אתו מהבית ממנו הוא יוצא באותו הרגע חפץ, בגד, צעצוע, כל דבר שיקל עליו את המעבר, ובמעבר הבא לדאוג להשיב לאותו הבית את החפץ ממנו נלקח.
5. להגיע בזמן למפגשים: הורה שמאחר, הורה ש"שוכח", הורה ש"נתקע" בעבודה, הורה שמבטל והורה שמגיע פעם כן פעם לא והורה שלא מגיע כלל- אל תתפלאו אם במצב דברים שכזה ייווצר קושי או סירוב למעברים בין הבתים. כל מה שתיארתי כאן מייצר חוסר אמון גדול אצל הילד(!).
במקרים של בתים לא שווים כלכלית: הקושי של הילדים נובע מהמעבר מצורת חיים אחת- של חסכון לצורת חיים אחרת של שפע. מצורת חיים אחת של פינוק לצורת חיים אחרת שבה לא מוותרים לילד כל כך מהר, אם בכלל ואין פינוק יתר.
הקושי בפערים בין הבתים הוא יותר אצלכם ההורים, מאשר אצל הילדים. אם תזכרו את זה רק תעזרו לילדים שלכם.
ככל שההורה שיש לו פחות אמצעים אומר לעצמו ואף מאמין בכך – למרות הכסף שהפסדתי- טוב לי יותר כעת לבד ואני שמח מהפרידה – יוכל לומר לילדים אמירה בסגנון: "יופי אני שמח שלפחות אצל אבא/אמא אתם יכולים ליהנות מקניות/מתנות/מסעדות/טיולים" ואז במהרה הילדים למדים שאצל אמא (לצורך הדוגמה) קונים יותר ואצל אבא פחות ואין להם עם זה כל קושי . על פי הדוגמה הזו לא יהיה להם קושי ללכת לאבא ולצורת חיים חסכנית יותר ואף לא ימנעו מללכת לאבא. גם להורה בעל האמצעים תפקיד חשוב- להעניק שפע כלכלי אבל לא על חשבון תשומת לב, לא לזלזל בהורה האחר ולא להאשים את ההורה האחר בקשיים של הילד.
הורה שבטוח בעצמו, בהחלטה שלו ואינו תחרותי בהורה האחר, אינו רואה בעצמו מקופח, לא רק שלא יתחרה, יאשים וישמיץ את ההורה האחר אלא שלא יכניס את הילדים לתסביך רגשי מעבר לנדרש! הורה שבטוח בעצמו יכול לשתף את הילדים בשיחה על השוני הכלכלי בין הבתים ולומר את הדברים החשובים שהוא מעניק לילדים מעבר לשפע כלכלי כגון: תשומת לב, זמן, קרבה רגשית ופיזית – שפע של דברים חשובים לעין ערוך.
קראו את החלק הזה פעמיים בבקשה.
הרחבתי מעת על המעברים, כי זה מאד שכיח, אבל הנה אנחנו חוזרים לעוד סיטואציות שכיחות שמתרחשות לאחר הגירושין ובהמשך צפויה לכם קריאה בין היתר על ההורה הנעלם, בן/בת זוג חדש ודרכים מוצעות להתמודדות מוצלחת עם הילדים בסיטואציות שלאחר הגירושין –
אז ממשיכים..
- "למה אצל אמא אפשר?"; "למה אבא מרשה" : הילדים מסתגלים מהר, הרבה יותר מהר ממה שאתם חושבים. גם אם ילד אחד הסתגל מהר יותר מאחיו כולם בסוף מסתגלים לשגרה החדשה, ואם עושים את הדברים כשורה, מהר מאוד הם גם מבינים את ה"רווח" שיכול לצאת להם מהגירושין.
הסיפור הבא הוא מקרה מהחיים שסופר לי לפני 18 שנים, מאז שמעתי דומים לו לפחות פעם בשנה:
מיכל ואסף נפרדו כששירה הייתה בת 8 ועידו בן 10.
כל אחד מהם רצה לפצות את הילדים על הכאב שנגרם מהפרידה, ולכן הקלו כל אחד בדרכו – רונית אפשרה יותר זמן טלוויזיה, אסף קנה יותר ממתקים.
עד מהרה, הילדים הבינו שהכללים גמישים – ושאם אומרים את המשפט הנכון, אפשר להשיג כמעט הכול.
שירה התחילה לומר: "אבל אצל אמא אני רואה סדרות עד 21:30, למה פה רק עד 20:00?" "אבא קנה לי ג׳ינס חדש, את לא קונה לי כלום" ועידו: "אצל אבא אוכלים צ'יפס עם קטשופ כל ערב, למה את עושה רק סלט וחביתה?"
כל השיח הזה, יצר תסכול אצל שני ההורים, אבל גם סוג של תחרות שקטה.
כל אחד לא רצה להיות ההורה ה"פחות כיפי" – ובכך האכילו את הדפוס. הילדים מצידם למדו: ככל שיש יותר פיצול וחוסר תקשורת – יש לי יותר כוח.
המצב הזה נמשך עד שיועצת בית הספר התקשרה לומר שעידו מתדרדר בלימודים ומאד לא קשוב לדרכי ההתנהגות הנהוגים בכיתה. אז מיכל החליטה לדבר עם אסף.
רק בשיחה הם הבינו שנפלו למלכודת כפולה, גם של הילדים וגם של עצמם.
הרצון לפצות, לפייס, לא לאכזב – יצר אצלם תסכול ואצל הילדים בלבול, חוסר עקביות והעדר כללי התנהגות נהוגים ומקובלים, לא רק אצלם, זה התדרדר למסגרות אחרות בחייהם.
משם הם קיימו עוד שיחה, שבה הם קבעו מספר כללי התנהגות דומים בבתים הנפרדים שלהם, כדי לשדר עקביות ולהחזיר את ההורות לידיים- לא כחזית אחידה זהה לחלוטין, אלא כתיאום מינימלי שנותן לילדים מסגרת ברורה.
כיוון שהגירושין בהתחלה גורמים לאיבוד שליטה בנעשה, כיוון שהגירושין מייצרים אצלכם ההורים, תחושת אשם, חשש שמא הילדים נפגעו מכך עד ש"מתמקמים" על השגרה החדשה, הילדים ינסו "לנצל" את איבוד השליטה והתחושות הרגשיות שלכם לטובתם!!
הם ינסו ליהנות משני העולמות בדמוי משפטים "אבל אבא מרשה אצלו בבית" "אמא מסכימה, רק אתה לא מסכים לא כיף לי כאן". הם ינסו לקבוע את חוקי המשחק להם תוך כדי אמירות על ההורה האחר.
אל תיבהלו. יכול להיות שזו מניפולציה, יכול להיות שזה נובע מחוסר ההשלמה עם הפרידה, יכול להיות שכך הילד מבקש לשלוט על הנעשה. כך או אחרת זכרו- שני בתים, אבל קו חינוכי אחד– מתנה שילדים זקוקים לה אחרי פרידה. שמרו על חוקי הבית, הרגלים, התנהגות מותרת והתנהגות אסורה, גם במהלך תהליך הפרידה והגירושין ועוד יותר בסמוך לאחר הפרידה זה פקטו, להימנע מפיצוי יתר בגלל תחושות אשם. ילדים ללא גבולות הם ילדים מבולבלים, ללא ביטחון עצמי, שחיים באשליה של כוח.
- אל תמסרו לילדיכם את מושכות העגלה המשפחתית רק בגלל שאתם מרגישים אשמה על הגירושין. אם תעשו כן עד מהרה תמצאו את עצמכם בחוסר אונים ולא בעלי הכוח ונגררים אחר הילדים. בנוסף, יתפתחו בעיות התנהגותיות אצל הילדים. לעומת זאת, ועל אף העיתוי הקשה, הדגישו את סמכותכם ההורית מול הילדים – הילדים יסמכו עליכם יותר. הם ירגישו במבוגר האחראי שניצב לידם, מולם, לצידם, באופן שיקנה להם ביטחון ויכולת להתמודד עם שני בתים ומערכת חוקים שונה.
- לצד סמכותיות, חשוב להסביר לילד שבכל אחד מהבתים יש חוקים משלו, "אני מבינה שקשה לך כרגע לעכל/להבין את השוני בין שני הבתים והחוקים בכל בית, אבל לאט תתרגל כי כך ננהג מעכשיו והלאה".
- החליטו יחד מהם חוקי הבית ומה הם הקווים האדומים בביתכם. והיו עקביים. אל תשנו החלטות רק משום ש"אבא, בבית שלו מרשה" (שאגב ממש לא בטוח שהוא מרשה. וגם אם כן זה לא משנה)
אל תתערבו בחוקים של בן/בת הזוג הגרוש/ה בביתו. עוד פעם- אל תתערבו בחוקים של ההורה האחר בביתו הוא. - תשלימו עם השוני בהורות(!).
ראו את הסיפור הבא:
אורנה סיפרה לי שאצל אביה, ליהי (בת 8) אוכלת במיטה שבה הוא ישן, הולכת לישון מאוחר מאוד, לא מסיימת את שיעורי הבית עד הסוף ולמעשה הכול שם פרוץ לדבריה.
במקרים כאלו אתם צריכים לשאול את עצמכם- האם השוני בחוקים ובהתנהלות היומיומית בבית של האחר משפיע לרעה על הילד במובן זה שזה יותר בעיה בתפקוד, ככל שליהי הולכת לישון מאוחר מאוד היא מתקשה לקום בבוקר לבית ספר והופכת להיות מאחרת כרונית- אז ודאי רצוי להתערב, אם זה לדבר עם ההורה האחר, עם המסגרת החינוכית או בכל דרך אחרת שקיימת. אם ליהי מגיעה תמיד בזמן לבית הספר ולא מפספסת את השיעור הראשון באופן תדיר- אז בבית של אבא הולכים לישון מאוחר מאוד ואצל אורנה בשעה 20:30. זה השוני בין שני הבתים ובהורות וצריך להשלים עם כך, כל עוד זה לא מזיק לילד.
אגב, בגלל השוני הזה כנראה -נפרדתם.. שחררו את השוני והתמקדו בכך שאתם חופשיים ממה שגרם לכם מראש להיות חסרי שביעות רצון מהזוגיות. חגגו את החופש! והניחו לשוני לנפשו, לנפשכם.
- ההורה הנעלם: במקרה בו הורה מתעניין פחות לאחר פתיחת הליך הגירושין בילדים, אינו מגיע למפגשים, מאחר תדיר, ברור שהדבר יקשה על הילד להתמודד עם הגירושין שכן כאן הילד מבין שההורה התגרש גם ממנו ואולי הוא אשם במשהו.
עצות להורה הנוכח בסיטואציה של הורה נעלם: אמירות לילד שההורה שלא מגיע מפסיד(!); "אתה יודע שאבא כשהוא בעבודה הוא שוכח את עצמו/לאבא יש נטייה לשכוח.. זה לא אומר שהוא שכח אותך או לא אוהב אותך, הוא יגיע בטח מאוחר יותר/מחר/אמר לי שהיום לא מצליח אבל מחרתיים יבוא…".
כמובן שהתשובות לילד תלויות בסיטואציות ובתדירותן. אבל הכי חשוב לייצר אצל הילד את התחושה של אהבה ללא תנאים אצל ההורה הנוכח שלמעשה מגדל אותו יותר. להדגיש את הרווח של ההורה הנוכח והמגדל מנוכחות הילד ומחברתו. וכמה שאפשר כן להגן ולגונן על ההורה שאינו נוכח, לא כי זה בסדר, ולא זה לא יהיה להורה הנוכח קל כי זה כואב, כי זה מונע מכם חופש, זמן לעצמכם אבל זה ימנע נזק עמוק ועוצמתי אצל הילד בטווח הארוך. תגוננו על ההורה הנעלם. קשה. אני יודעת.
- בן/ת זוג חדש/ה
אין דרך אחת ונכונה להתמודד עם הכנסת בן/בת זוג חדש/ה לחיים ולבית. גם אקדים ואומר, שאין פתרונות פשוטים לבעיות שנוצרות עם הכנסת בן/בת זוג חדש/ה לחיים ולבית. יש מטפלים זוגיים שמתמחים רק בזוגיות פרק ב'. ולא סתם. זה מורכב.
עם זאת, אסור לוותר על כך(!) אסור לכם לוותר על האושר שלכם ועל הזוגיות התומכת והמצמיחה שלא הייתה לכם בפרק א'. כמובן גם לסיטואציה הזו יש מספר פתרונות.
תמיד חשוב להתחיל במודעות, אז בואו נמנה את הקשיים העיקריים שיש לילדים עם בן/בת זוג חדש/ה:
- א. הוויתור על החלום שההורים יחזרו פעם;
"לא האמנתי שהיא עדיין הייתה במחשבה שנחזור" לירי מספרת לי כשבתה בת 15 שנים.
משיחות עם לקוחותיי, החשיבה שלנו המבוגרים שזה חלום שיותר תואם ילדים צעירים בגילם, אולם הדבר אינו נכון כלל ועיקר, גם אצל ילדים מבוגרים יותר, בגיל ההתבגרות ולאחריו קיימת הרבה פעמים התקווה והחלום שההורים יחזרו.
- ב. חששות כגון:
- האם בת הזוג תאהב אותי?
- האם לאימא יישאר מקום בלב לאהוב אותי?
- האם יהיו ילדים נוספים? ואם כבר יש ילדים נוספים- האם הם יתפסו את מקומי?
- או שנוצרות קבוצות כשכל אחד נאמן לאח הביולוגי שלו.
- תחושות כגון: כעס, עצבות, טינה, אם הילד סבור שבן/בת הזוג החדש/ה הוא שגרם לגירושי הוריו.
- ג. קונפליקט נאמנויות: לאהוב את בן/בת הזוג החדש זה בגידה בהורה הביולוגי, דבר שגורר אחריו גם רגשות אשם אצל הילד.
אז איך בכל זאת להכניס בן/בת זוג חדש/ה הביתה במינימום קשיים:
- בראש ובראשונה, רצוי שתהיו סגורים על בן/בת הזוג החדש/ה, ולא תכירו לילדים כל בן/בת זוג שאתם יוצאים אתו עכשיו.
- דעו זאת מראש – מרבית החוקרים בנושא שעקבו אחר משפחות שנבנו מחדש, מדווחים על יחסים תקינים בין ילדים להוריהם "החורגים".
אני מאלה שנשארים בקשר עם חלק מהלקוחות תקופות ארוכות לאחר הגירושין, בין היתר כדי לחקור את היום שאחרי (והרבה כדי לשמוע שהם שמחים, מאושרים ולסחוט עוד קצת מחמאות😊) ואני שומעת שבן/בת זוג חדש, היה אירוע קשה אולי מכונן. אצל חלק הוסדר מהר יותר, אצל חלק לאט יותר אולם אצל כולם זה הסתדר. ילדים מסתגלים מהר יותר ממה שאנחנו ההורים סבורים שהם יסתגלו.- אצל חלק מהמשפחות אם אין לבן הקטן אח בן, ולבן הזוג יש בנים הוא מצא לעצמו אחים ולא רק אחיות,
- בחלק אחר סיפרו לי שהילדים ממש אמרו לאמא אנחנו רואים את ההבדל, אנחנו עכשיו חושבים על זה שאף פעם את ואבא לא נתתם נשיקה בפה, והם בזוגיות החדשה של האימא רואים מודל זוגי טוב, נכון.
- בחלק אחר סיפרו לי שהילד מצא ספורט חדש עם בן הזוג של האמא, שאין לו את זה עם האב "ונדלק" על זה. זה לא במקום האב חס וחלילה, זה עוד סיפור שמעיד שאפשר בהחלט להסתדר עם בן/בת הזוג החדש.
אחרי שנה מהגירושין, מיה הרגישה שהיא מוכנה לפרק חדש בחייה. היא הכירה את גיל- אדם
רגיש, סבלני, היא ראתה אותו עם ילדיו, יש לו חיבור טוב לילדים. אבל היא חששה מאוד מהרגע
שבו תכניס אותו לחיים של תום, בנה בן ה-7. מיה הלכה בזהירות סיפרה לתום מראש על גיל,
הסבירה שהוא לא מחליף את אבא, אלא מישהו חדש שהיא אוהבת, ושעשוי להפוך לחלק מהחיים
שלהם. היא נתנה לתום זמן להכיר אותו בהדרגה, בלי כפייה, בלי לחץ. בהתחלה תום שמר מרחק.
אבל אז ביום אחד, כשגיל היה בבית עם מיה ותום חזר מהלימודים עם ערכת לגו חדשה, גיל זרק
הערה קטנה: "וואו, גם אני הייתי בונה כאלה שעות כשהייתי בגילך, בוא תראה לי מה אתה
מתכנן". מהר מאוד זה הפך להרגל. בכל פעם שתום הגיע לסוף שבוע אצל אמא, הוא וגיל בנו משהו
ביחד- רובוט, ספינת חלל, רכב. נוצר ביניהם תחביב משותף שלא היה לו עם אביו וזה הפך לקשר
רגשי, שקט, כמעט טבעי. הקשר עם גיל לא ביטל את הקשר עם אבא, שהמשיך והיה נוכח בחייו
של תום. תום ידע שגיל הוא חלק מחייו אבל מבלי
שנכנס לתפקיד של אבא שלו. הכי חשוב-הוא הרוויח מבוגר נוסף בחייו שמכבד אותו, רואה
אותו, ומאפשר לו לצמוח.
יש עוד מלא סיפורים על זוגיות פרק ב' שבכולם ממש בכולם המסקנה היא – אל תוותרו על האושר שלכם!! על זוגיות שמרימה אתכם!!
- רצוי לעשות הכנה לילד ולקיים שיח על כך טרם הפגישה הפיזית והפרונטלית עם בן הזוג החדש, שהילד ידע רק על קיומו בינתיים.
- לאחר הידיעה על קיומו, לקיים מפגש בין הילדים לבן/בת הזוג החדש/ה. רצוי במקום שהוא מחוץ לדירה או לבית. בכמה וכמה מפגשים לקיימם מחוץ לדירה או לבית.
- חשוב לבנות את היחסים בין הילדים לבן/בת הזוג החדש/ה בהדרגה, באיטיות על מנת לייצר יציבות בקשר.
- להימנע מלהשאיר את הילד לבד (אם סברת שמפגש ביחידות הוא נכון, מסיפורים מלקוחותיי היה פחות נכון..) עם בן/בת הזוג החדש/ה אלא רק אחריי תקופה וכאשר אתם רואים ומרגישים שהילד חש בנוח בחברתו, אז ורק אז ורק אחרי תקופה, בהחלט ניתן גם להשאיר אותם לבד…
- תדאגו שבן/בת הזוג החדש/ה לא ינסו לקנות את ליבו של הילדים באמצעות מתנות או להתחבב עליו בצורה מלאכותית, זה יעשה בדיוק ההיפך. ההדרגתיות כאן היא קריטית "להתאהבות" ביניהם וליצירת מערכת יחסים יציבה.
- תהיו סובלניים(!!!), הם בסוף יתאהבו אחד בשני. מחקרים מעידים כי רק מעט מאוד ילדים נפגעו מנישואים או קשרים שניים של הורים. מרבית המחקרים מדווחים על יחסים תקינים!
אנחנו מתקרבים לסוף המסלול ב"מסע ההורי הנבון", ואתם זוכרים שאני עורכת דין לגירושין, נכון?
אינני פסיכולוגית או כל דבר אחר, המידע שאספתי כאן עבורכם, מבוסס על ניסיוני המקצועי בניהול תיקי גירושין וליווי משפטי של לקוחות בהליכי פרידה ומחקרים פסיכולוגיים שקראתי לאורך השנים, המידע אינו מהווה ייעוץ פסיכולוגי, רגשי או תחליף לייעוץ מקצועי מסוג זה או מכל סוג אחר שאינו בתחום עיסוקי, ולכן הפרק הבא חשוב ביותר,
מתי ניתן או רצוי להיעזר בטיפול רגשי, פסיכולוגי וכל טיפול שהוא:
- אם אתם נוטים לקחת ליווי של ייעוץ וטיפול רגשי מכל מין וסוג שהוא, אתם למעשה דוגלים בטיפול בעל אופי מניעתי. היתרון: טיפול מוקדם ברוב רובם של המקרים אינו מזיק כלל והוא לרוב מבטיח תוצאות התמודדות עם תהליך הפרידה של הילדים טובות, לפני שמתפתחות בעיות רגשיות או התנהגותיות. חסרון: שימו לב שאין הדבר מצביע על העברת מסר לילד כי אין לו או לכם יכולת או כוחות להתמודד לבד עם המצב החדש. בכל מקרה רצוי שיהיו לכם גם כלים ותשובות ב"שלוף" שכתבתי כאן למעלה בחלק מהמקרים שחוו לקוחותיי (וסביר שתחוו גם אתם). טיפול+ תשובות שמעניקות ודאות=שילוב מצוין.
- מתי רצוי לך ההורה ליטול ייעוץ של איש מקצוע – מטפל: אם אתם מרגישים שאינכם יודעים להשיב על שאלות של הילד, אם אתם מרגישים שאינכם מעבירים את המסר בצורה נכונה או בצורה שהילד מפנים את המסרים ומיישם אותם, היוועצו באיש מקצוע כיצד לנהל דו שיח. לא נאום אלא שיח שהילד משתתף בו.
בשאלות יש עוצמה ענקית- אילו שאלות יש לשאול, בהקשבה יש למידה ותובנות- איך להקשיב, קשב של ממש. ייעוץ שכזה יכול להיות מפגש אחד בודד שייתן לכם המון כלים. שווה את זה. - מתי רצוי לילדים טיפול רגשי, פסיכולוגי או אחר: חשוב לשים לב לתפקוד הילד במסגרת החינוכית, הביתית והחברתית. אם אצל הילד/ים מופיעות התנהגויות שלא הכרתם קודם, הילד הפך עצוב יותר משהיה קודם, מסוגר, לא מתעניין לא בחברים, לא בבי"ס, לא בכם, אם קיים שינוי לרעה למשל: ירידה דרסטית בלימודים או בחברותיות ובכלל שינויים התנהגותיים שנמשכים זמן מה, (לא מייד ובסמוך לאחר ההודעה על הפרידה או לאחר הפרדת המגורים), רצוי להיעזר באיש מקצוע עבור הילד.
תזכרו שבסמוך להודעה על פרידה או להפרדת המגורים או בסמוך להבנה שזהו ההורים מתגרשים/התגרשו ניתן בהחלט לצפות לירידה מסוימת בלימודים. ירידה דרמטית שלא מתאזנת בחזרה, התפרצויות זעם, חוסר תיאבון הנמשך לאורך זמן, הסתגרות בחדר או הימנעות מהימצאות בבית, אדישות יתר למצב, אמירות של ייאוש ואמירות אובדניות–כל אלו מצדיקים ואף מחייבים פנייה לאיש מקצוע כדי לסייע לילד.
- תגובות שמקלות על מצוקת הילדים הן בין היתר הקשבה, מתן הזדמנות לבטא רגשות ופחדים, מתן תמיכה רגשית על ידי נוכחות רבה יותר, שמירה על סדר יום רגיל ככל הניתן או חזרה לסדר יום רגיל עם חוקים ברורים בכל בית. אם אינכם עומדים בכך: אינכם יכולים להרשות לעצמם להיות בעת הזו יותר בבית מעבודה או אם עשיתם את מה שדרוש למשל ערכתם שיחות, הקשבתם, שאלתם אבל למרות השיחות אתכם עדיין התגובות ההתנהגותיות של הילדים מעידים על מצוקה שנותרת – אל תעלימו עין משום שקשה לכם להודות שאינכם יודעים מה הכי טוב עבור ילדכם וקחו ייעוץ מאיש מקצוע. כך תעזרו לילדכם – הכי טוב.
הידעתם? יש בונוסים לילדים מגירושין
7 הבונוסים השכיחים שילדים סופגים מצומת הדרכים של פרידה וגירושין של הוריהם:
- בראש ובראשונה, הילד לומד איך מתמודדים עם משברים בחיים ואיך צולחים משברים בחיים.
- הילד לומד איך לנהל את הרגש – האתגר הגדול בגירושים לטעמי הוא להניח בצד את הרגשות הקשים כלפי ההורה האחר, להימנע מהעברת מסרים פוגעניים או הסתה, בין ישירות ובין בעקיפין. זה חשוב יותר מכל דבר אחר! הילדים גם לומדים שכל הורה הוא חשוב וגם ניהול הרגש בסיטואציות שהרגש הוא עוצמתי. ועדיין לא "ליפול" להתנהלות תחת רגש אלא מהראש, מהשכל. למה? כי זה משיג תוצאות טובות יותר. פשוט.
- הילד יכול להרוויח בונוסים חינוכיים מהמצב למשל: להיות אחראי יותר בגיל צעיר יותר (באיזון הנכון, כיוון שצריך להיזהר מהענקת סמכויות ואחריות אשר הופכים את הילד למבוגר נוסף במשפחה, מה שאינו לטובתו) אבל בהחלט הסיוע עם האחים הקטנים, הסיוע במטלות הבית אם צריך, לטווח הארוך זה פרייסלס.
- משיחות על הפרידה והגירושין – להרגיש שותף, כמובן שמדובר בשיחות שהן דו שיח ודיאלוג ולא נאום של ההורה, משיחות שמצד אחד שמות דגש על רגשותיו של הילד ומן הצד האחר משתפות בשינויים שיחולו – הילד מרגיש שותף ושלא מסתירים ממנו דבר.
- לבלות יותר זמן איכות עם ההורים – דיברנו על זה קצת בפתיח אבל זה כל כך שכיח שקורה –
- מכירים את התופעה של האבות הגרושים, שתמיד היו נתקעים בעבודה עד 19:00, 20:00, אבל פתאום, כשיש להם זמני שהייה עם הילדים, הם מצליחים לצאת מהעבודה בשעה 15:00, 16:00 בלי בושה ובלי היסוס?! הילדים זוכים באבא!!.
- מכירות את התופעה של אימהות, שקודם לכן בזמן אחה"צ עם הילדים היו עושות כביסה, כלים, בישולים, טלפונים מהעבודה ועוד כי נשים יכולות לעשות כמה פעולות בבת אחת, כעת שיש זמני שהות של האבא עם הילדים, בימים של האבא הן עושות את הדברים הללו או משקיעות יותר עבודה ובימים שלהן הן נטו עם הילדים?? הילדים זוכים לזמן איכות אמיתי עם אימא!
- בסופו של יום, הילדים לומדים תבניות חדשות של התנהגות על ידי צפייה בכם ההורים, כמודל להתנהגות, ועל ידי חיקוי של ההתנהגות המוצגת על ידכם. אם גם אתם תסברו שעם כל הקושי שבדבר, בסופו של יום מדובר (בסה"כ, כן כן בסה"כ זה סטייט אוף מיינד מצוין להצלחה-תתרגלו בכוח ממש – שזה בסה"כ) בשגרה חדשה(!) כמו כל שינוי שפשוט צריך להתרגל אליה מחדש. שינוי הרגלים הוא קשה תמיד, אבל כשצולחים אותו הוא הופך להיות ההרגל החדש, ההרגל המוצלח!
- זכרו (זה יקל עליכם)- לא כל קושי של ילדים שהוריהם התגרשו, נגרם בגלל הגירושים!
כך למשל אם תסתכלו על מה שכתבתי ב 3 – למעלה – אתם יודעים כמה מחקרים יש על כך שילדים שעושים מטלות בית הם ילדים מוצלחים יותר בבגרות?! אין לזה שום קשר לגירושין. אז לא להאשים הכול את הגירושין.
לכם ההורים יש היכולת לייצר את ההבדל בין הפיכת הפרידה למשבר או טראומה, לבין הפיכתה להזדמנות לצמיחה, בגרות, אחריות, התפתחות חיובית ובעיקר – היכולת והכוחות להתמודד בהצלחה עם משברים בחיים.
בסוף, מחקרים וספרות פסיכולוגית מעידים כי כאשר מתקיימים שני היבטים חשובים, הילד יוכל להתמודד היטב עם תהליך הגירושין:
- כאשר רמת העימות בין ההורים אינה מתמשכת ואינה עוצמתית- הדבר יקל על הסתגלות הילד.
- כאשר יש המשכיות קשר של הילד עם שני הוריו – הדבר יקל על הסתגלות הילד.
אבל מי כמוכם, הנמצאים בהליך גירושין או לקראת הליך גירושין יודעים, שכדי שרמת העימות בין ההורים תהיה סבירה ומדויקת להשגת הסכמות ללא התמשכות מיותרת של מאבקים משפטיים, צריך שני צדדים, לא תמיד יש שני צדדים שחפצים בהסכם, לא תמיד צד אחד מסוגל להימנע מעימות או אמירות כאלו ואחרות על ההורה האחר.
בכל מקרה ששני ההיבטים הללו לא מתקיימים יחד – מוטלת על ההורה, כל הורה(!) האחריות והחובה לעזור לילדכם להתמודד באופן מוצלח עם הגירושים שלכם, בטווח הקצר והכי הכי חשוב לטווח הארוך.
מוטלת עלייך אחריות לתקשר עם הילד וחובה עלייך להתאמץ ולנסות למצוא דרכים, גישות, פתרונות אחרים כדי לפתח שיח ודיאלוג. אתה המבוגר. לך ניסיון החיים ולרשותך דרכים ופתרונות לגרום לילג להיפתח ולנהל דו שיח.
"מסע הורי נבון בתקופת הגירושין" נועד לתת לכם מעט כלים מהעולם העצום הזה של תחושות ורגשות הילד לגירושיי הוריו, כלים לכם המבוגרים הכיצד להתמודד עם שיח מקדם, מכיל, בתקופות שונות בחיי הפרידה והגירושין בהתחלה, בסמוך לאחר ההפרדה הפיזית, במהלכה ביום שאחריי הגירושין, סיטואציות שונות ומגוונות.
אוסיף ואציין שרצוי בתקופה הזו ללמוד כמה שניתן על הנושא ועל התמודדות של ילדים מנקודת מבטם של הילדים לתהליך של פרידה וגירושיי ההורים. ניתן להשתמש בסיפורי ילדים שמשקפים מורכבות רגשית ומאפשרים לילד להרגיש שמבינים אותו, תורמים לתהליך, ניתן ורצוי להיוועץ עם אנשי מקצוע מתחום הטיפול, הייעוץ וההדרכה, לקבל את העצות בהתאמה לגיל הילדים, אישיותם ואופיים של הילדים החמודים שלכם שאתם מכירים אותם ואת אופיים- הכי טוב.
כי זה פשוט מאוד- הילדים שלנו שווים את זה(!) שווים את המאמץ(!) שווים את למידת הכלים, ההרגלים, ההתנהגויות הרצויות, בכדי שנבטיח שיהפכו למבוגרים אחראים, מאושרים ומוצלחים!!!
אני יודעת שהילדים שלכם חשובים לכם.
לכן אני יודעת שתצליחו.
