טקס הנישואין

כאמור, על מנת להתגרש סופית ולמעשה להיפרד, על בני הזוג לפעול בעוד מספר מישורים. כך לדוגמא, על מנת להיפרד, על בני הזוג להסדיר את חלוקת הרכוש המשותף שלהם. זאת ועוד, על מנת להתגרש, על בני הזוג להסדיר את סוגיית המשמורת, כלומר – מי מהם ישמש בתור משמורן ומי ייהנה מזמני שהות (הסדרי ראיה) לטובת ילדיהם. בנוסף, על בני הזוג להכריע בסוגיית המזונות, כלומר – מה יהיה גובה המזונות שישולם, מכוח הדין הדתי – אישי. על כל אלו – בחלק שלהלן.

מזונות ילדים נושא נוסף ומהותי שבני זוג צריכים להסדיר בעת גירושין, הוא סוגיית מזונות הילדים. מזונות הם תשלום חודשי קבוע שבו נושא האב לטובת כלכלת ילדיו. החובה לשאת במזונות היא חובה מוחלטת המוטלת על האב מכוח הדין הדתי – אישי. תכלית המזונות היא להבטיח לילדים קיום כלכלי הולם ולמנוע מהם מחסור. ככלל, מזונות ילדים מחולקים לשתי קטגוריות. הקטגוריה האחת היא מזונות מדין חובה והקטגוריה השנייה היא מזונות מדין צדקה. כלומר, עד הגעת ילדי האב לגיל 6, האב חייב במזונות מדין חובה, כאשר ההוצאות הנדרשות לגידול הילדים עד גיל זה, מוגדרות בתור הוצאות בסיסיות ולכן כל ההוצאות עד לגיל זה, נכנסות לקטגוריה של מזונות מדין חובה. לאחר גיל 6, האב חייב במזונות מדין חובה בכל הנוגע להוצאות הבסיסיות הנדרשות לגידול הילדים. אך מנגד, בכל הנוגע להוצאות הלא בסיסיות, חייב האב במזונות מדין צדקה. ההבדל בין מזונות מדין חובה לצדקה, הוא כי אב חייב במזונות מדין חובה באופן מוחלט ואילו מזונות מדין צדקה מוטלות על האב בהתאם לגובה ההכנסה שלו ויכולת השתכרותו וכן בהתאם ליכולת ההשתכרות של האם. זאת באופן כללי ומבלי להיכנס למקרים בנסיבות מסוימות המטילים חובת מזונות שווה בין ההורים בתנאים מסוימים ובהתאם להלכה הפסוקה החדשה של בית המשפט העליון. ענייני מזונות ילדים נדונים בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני, מאחר ולשתי הערכאות יש סמכות מקבילה לעסוק בתחום זה.

כתובה מורכבת משלושה חלקים: החלק הראשון הוא בעצם הכתובה עצמה. במסגרת הכתובה יש לציין את סכום הפיצוי שבו יישא הבעל במקרה של גירושין מאשתו, או חלילה במקרה של מוות. קיים סכום סף שהבעל חייב לציין במסגרת הכתובה, דהיינו – סכום מינימאלי. החלק השני בכתובה, הוא התוספת של הכתובה. במסגרת התוספת הבעל רשאי להוסיף כל סכום שיחפוץ, מעבר לסכום המינימאלי הקבוע בכתובה, בחלק הראשון כאמור. החלק השלישי בכתובה, הוא הנדוניה, בחלק זה מצוין טיב וסוג הרכוש אשר מגיע לנישואין על ידי האישה או משפחתה (כפי שגם היה נהוג בעת העתיקה). במקביל, בעת גירושין, מוטלת על הבעל החובה להחזיר לאישה את הנדוניה וזאת ללא קשר ובנפרד מחובתו לפצות אותה בהתאם לכתובה ולתוספת של הכתובה.

תביעת כתובה היא תביעה העוסקת בענייני נישואין וגירושין. אי לכך, הסמכות הבלעדית לעסוק בתביעות כתובה, שמורה לבית הדין הרבני בלבד. תביעת כתובה היא תביעה משפטית, כלומר – יש להגיש כתב תביעה, לפרט את עילת התביעה וכן לצרף את הכתובה המקורית, למרות שגם צילום יהיה קביל. הצד השני יהיה רשאי להתנגד למימוש הכתובה ולהעלות טענות הגנה שונות (על המקרים שבהם אישה תאבד את זכאותה לכתובה, נרחיב בהמשך). עם זאת, תביעת כתובה – לא רק שהיא תביעה משפטית לכל דבר ועניין, היא גם תביעה שעשויה להיות מורכבת למדי במקרים מסוימים (לגבי הסיבה לגירושין וכן בזכאותה של האישה לפיצויים מכוח הכתובה). כך יפים דבריו של בית המשפט העליון: "הפסיקה נתנה פירוש רחב למונח "ענייני נישואין" המופיע בסימן 51(1) לדבר המלך במועצתו בסעיף 1 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים, ככולל את מכלול הזכויות והחובות הנובעות ממעמד הנישואין, לרבות הזכויות והחובות הממוניות כלומר, כל תביעה כספית הנובעת ממעמד הנישואין, לרבות תביעת הכתובה, נכללת בגדרי הביטוי "ענייני נישואין". על כן, עניין תביעת הכתובה הנו באופן מהותי בסמכותו של בית הדין הרבני" (בג"ץ 9858/07 ‏‏פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול).

כתובה היא שטר קניין וכמו כל שטר קניין, היא עשויה לזכות את האוחז בשטר (האישה) בסכום הכספי הנקוב בכתובה. בניגוד לסברה רווחת, כתובה היא מסמך בר מימוש ובעת גירושין עשוי הבעל להיות חייב לאישה סכום כספי גבוה. לכן, עמדתנו והמלצתנו היא: תמיד להימנע מלציין סכום כספי גבוה מידי במסגרת הכתובה. מעבר לכך, במידה ואת מעוניינת בהגשת תביעת כתובה, או לחלופין במידה והוגשה נגדך תביעת כתובה, כדאי מאוד לפנות לעורך דין גירושין בעל ניסיון.